רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"תמי ויעקב": רגעים טלוויזיוניים נדירים

בתוך שטף הריאליטי ותוכניות רדודות, סרטו של ניר הורוויץ על הוריו הוא מסמך אינטימי, מורכב ורגיש. בתוך מערכת היחסים של האשה המטפלת והגבר החולה, אפשר למצוא רגעים מכמירי לב של אהבה גדולה

תגובות

נה באוזן. זוכרים את הביטוי הזה, נה באוזן? במילים עדינות, הכוונה היא ל"קפוץ לי". במילים פחות עדינות – "לך תזדיין". בפרק הראשון של הסדרה התיעודית "ההורים שלי" שעלתה אתמול ביס דוקו, ישנו רגע יפהפה שמקנה לביטוי הזה משמעות חדשה, שונה בתכלית. זוג מבוגר שרוע על מיטתו בחדר השינה. עיני השניים עצומות. אריק איינשטיין שר בשקט ברקע את "היא יושבה לחלון". אצבעה של האישה, כמו מבלי משים, משחקת באוזנו של הגבר. בתוך אפרכסת אוזנו ממש. תנועה כמעט אגבית, לא מורגשת לכאורה, מין מחווה טבעית של אהבה, מחווה שודאי רצה ביניהם כבר שנים. לכל זוג יש את השטיקים הקטנים והפרטיים שלו, וזה השטיק שלהם, כנראה. הם אפילו לא נותנים עליו את דעתם. הוא טבעי להם. טבעי להם כמו האהבה. וכשיודעים שמדובר בזוג בו הבעל חולה בפרקינסון מתקדם והאישה מטפלת בו במסירות אין קץ, מתחדדת ההכרה שמדובר ברגע טלוויזיוני מקסים. ונדיר.» צלם את אביך ואת אמך: אובססיית התיעוד המשפחתי על המסךכלום מלבד אהבה הטלוויזיה ממעטת להציג סיפורי אהבה כמו זה שמציג ניר הורוויץ ב"תמי ויעקב", הסרט שצילם על הוריו, זוכה ציון לשבח בפסטיבל דוקאביב השנה. זה אינו סיפור רומנטי, אופטימי, רך ומזכך. זה סיפור אהבה קשה – קשה לצפייה כמעט כמו שהוא קשה למי שחיים אותו (טוב, הרבה פחות, כמובן). סיפור אהבה לא פשוט, לא נעים, לא מעודן. אבל הוא סיפור אהבה טוטאלי. אין יותר אהבה מזה – מאישה שמטפלת במסירות שכזו בבעלה החולה, חרף כל הקשיים, הכאבים והסבל שכרוך בכך. שום דבר אחר לא יכול להסביר את הטיפול העיקש הזה, שהוא עתיר תלונות וטרוניות – משני הצדדים. שום דבר אחר מלבד אהבה.בסרטו של הורוויץ, שליווה את הוריו במשך שלוש שנים, יש לא מעט רגעים מכמירי לב כמו הרגע הזה בחדר השינה. כזה למשל הוא רגע שהוא כמו תמונת ראי של הסרט כולו, ובו צופים בני הזוג בסרט בסלון ביתם. יעקב מבחין שאשתו נרדמה. הוא קם בקושי רב ממקום מושבו, לוקח שמיכה ומניח אותה עליה.  הפעולה קשה מאוד ליעקב. אבל זהו רגע בודד בסרט שבו ניתנת לו ההזדמנות "לגמול" לאשתו. מובן שזה כאין וכאפס לעומת מה שהיא עושה למענו, ובכל זאת – זהו רגע נפלא. והוא נפלא במיוחד בבנאליות שלו, שהיא בנאליות-לכאורה. פעולה כזו יכולה להיתפס כטריוויאלית אצל זוג "רגיל", אבל היא איננה כזו כשמדובר בזוג שהיחסים ביניהם קיבלו מימד נוסף ומעיק של חולה ואחות. והיא איננה כזו כשהחולה מנסה להפוך את היוצרות, והדבר עולה לו במאמץ רב. הניסיון לשמור על הפעולה כטריוויאלית ניכר כשיעקב מניח את השמיכה על תמי באופן קצת מסורבל, והיא מתעוררת - אך שניהם אינם אומרים דבר. היא חוזרת לצפות בטלוויזיה, הוא חוזר למקומו. שניהם מתנהגים כאילו זה באמת טבעי. כך היו רוצים לחשוב. כך היו רוצים להתנהג.מרחב אינטימי צורם אבל זה אינו טבעי, ו-20 דקות לתוך הסרט גם הצופה כבר יודע זאת. השגרה החדשה של בני הזוג היא יחסי סעד בין חולה במצב קשה לאחות רחמניה שאינה מרחמת. תמי היא אחות קשוחה ובהתאם לכך היא אינה חוסכת מיענקל'ה שלה את חדות לשונה ואת מר ליבה. היא פונה אליו לא פעם בטון מאשים, מתעצבנת, צועקת, עולבת. היא מטיחה בו דברים קשים, כמו העובדה שאנשים כבר לא אוהבים אותו כמו שאהבו פעם, שהיא מקווה שהסיפור הזה כבר יגמר, שהיא לא מוכנה לעוד 20 שנים כאלה. על המסך היא כמו נקרעת, חצויה לשניים – פיה רודה ביענקל'ה כמעט בגסות, וגופה עושה כל שנדרש למענו. ומנגד עומד (בקושי) יענקל'ה האומלל, באמת אומלל. הלב יוצא אל האיש המבולבל שמתקשה לדבר, שבקושי מבטא את עצמו, שצריך עזרה כדי להשתין ושמפשיל את מכנסיו באמצע המטבח. הלב יוצא אל שניהם – אל יענקל'ה מוכה הפרקינסון, ואל תמי, שכמו הוכתה בעצמה על ידי אותו הפרקינסון.מעליבה ורודה, אבל באהבה. מתוך "תמי ויעקב": הורוויץ מכניס אותנו אל המרחב האינטימי הזה, ומאוד לא נעים להיות שם. מאוד לא נעים להימצא קרוב כל כך אל החולה המבולבל ברגעיו המביכים, מאוד לא נעים להימצא קרוב כל כך אל האישה שהפכה לאחות ולמטפלת ולמשרתת ושהקושי שלה ברור ומוחשי כל כך, ממש כמו הקושי שלו. אבל בתוך המרחב הזה צומחים גם הרגעים הקטנים ההם של האהבה, שעושים את החוויה כולה למרגשת, ממיסה ומתגמלת כל כך. פרויקט ההורים שלי, ימי רביעי בשעה 22:00 בערוץ yes דוקו 

*#