אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הביתה": אילנה דיין מצילה את המשדר

חבל שבערב בו עם ישראל נמצא בהתרוממות רוח וגאווה לאומית, "קשת" לקחה את הכוכב הכי שחוק ומלא קלישאות, כדי שיעביר זמן בין כתבות וצוותי בידור. מזל שאילנה דיין היתה שם כדי לספק ראיונות מלאי תובנות ורגש

תגובות

עצרו את מכונות הדפוס! צביקה הדר הודיע שהוא מתרגש משחרורו של גלעד שליט. כל מי ששלף את המד הדרמה כדי להבין איך הוא צריך להרגיש, מוזמן להחזיר אותו לכיס. הדר לא פירש האם הוא מתרגש יותר מאשר בערב שבו האחיות גואטה זכו בגלגל הצלה בכוכב נולד או שמא סף הריגוש אפילו עלה על זה שבו היה מצוי כשיוליה זכתה בעונה השניה של "נולד לרקוד", על אף הנקע ברגל. במהלך העשור האחרון השורש ר.ג.ש נטחן עד דק בין שיניו של הדר. הוא הכריז על כל כך הרבה ערבים מרגשים, מותחים וגורליים שכשמזדמן אירוע אמיתי שאיננו יציר כפיהם של מומחי שיווק ומניפולטרים רגשיים מקצועיים, שכשהלב שלנו מוזן בקתרזיס שאינו מורכב מקלוריות ריקות של תסריט ועריכה ועד שמגיע אירוע שבאמת ראוי לתואר מרגש, כל שם תואר שיוצא מהפה של הדר נשמע חלול, חבוט וריק מתוכן. ולא במקרה, הימים הם ימים משונים של התרוממות רוח נדירה על צדק שנעשה ועל סדר שהושב על כנו, על סולידריות שהוחזרה ועל כך שבאופן נדיר במחוזותינו דבר טוב קרה לאנשים טובים. מצב הרוח הלאומי הישראלי תמיד זקוק לתחושת ניצחון, וכלי התקשורת נענים לו ומספקים מוספים מיוחדים שסוחטים עד תום את התמונות הבודדות שהנציחו את השיבה הביתה. גם קשת רצתה להשתתף בחגיגה, בעיתונות הכלכלית כבר הסבירו שמצב הרוח הטוב יכול לשמש כמכפיל אקפטיביות לפרסומות. הבעיה שקשת רוצה, אבל לא בדיוק יודעת איך. רוצה, אבל קצת מתביישת. המסורת הלאומית הצליחה לייצר תורה שבעל פה ובכתב כיצד מציינים אירועים טרגיים במדינת ישראל. מה עושים במקרה של פיגוע, פטירת מנהיג וימי זיכרון, את זה כל מפיקה מתחילה יודעת. אבל מה לעזאזל עושים כשמצליח לנו? התשובה היתה "הביתה", הכלאה משונה "בין "שרים בכיכר" לבין גרסאות מוקדמות של "בטברנה עם שמעון פרנס. הקהל באולפן לא ידע בדיוק איך להתנהג ולא הבין אם הוא משתתף בערב זיכרון או בחגיגת ניצחון. קשה להאשים את הזמרים ששיתפו פעולה עם האירוע הזה. זמן מסך בפריים טיים הישראלי הוא מצרך נדיר ביותר ולא מסרבים לו, בטח ובטח שלא מסרבים לזכיינית שהיא גם בעלת הבית של ערוץ 24. לאילנה דיין, מצד שני, צריכה להיות סיבה טובה מאוד שתסביר מדוע הסכימה להשתלב בעוד אירוע שייזכר בעיקר כעליית מדרגה בתהליך הארוך והמתמשך, שבו מיטשטש הקו הדק בין חדשות ואקטואליה לבידור. לשם מה בדיוק נזקקה דיין לצוות ההווי ובידור של הדר שינעים את הזמן בין הכתבות ובין הראיונות? האם בקשת בטוחים שהקהל הישראלי נעשה כה שטוח, רדוד וסובל מהפרעת קשב שהוא לא מסוגל לצרוך את החומרים של אילנה דיין בלי שיוציאו אותו להפסקות מתודיות קלילות? התשובה, נכון לעכשיו, היא כן. רוב כתבות החוץ אמנם, לא חידשו ולא הצליחו לשפוך אור חדש על אירועי הימים האחרונים. ההתלוות לעטרה ברק-שרם ולאבא של טל היו פולשניות גרידא ללא כל ערך מוסף. דיין, לעומת זאת, היתה אמש במיטבה. הראיונות עם המתווך הסמוי גרשון סזקין, עם קצינת הנפגעים אורלי כהן-גפן ועם בן הדוד של גלעד שליט, איל רז היו מרתקים וסיפקו את התובנות הראשונות על המכניזם שמאחורי המאבק לשחרורו של שליט משלוש נקודות מבט מרתקות. שלושת המרואיינים, כל אחד בדרכו, היו רהוטים, מדודים ושקולים. אף אחד מהם לא השתמש בסופרלטיבים, בתארים גדולים מהחיים ובהגזמות. ודווקא מתוך המינימליזם, האיפוק והצניעות הם הצליחו להיות הדבר ההוא שהדר והמכונה המשומנת שעומדת מאחוריו שכחו איך הוא נראה במצבו הטבעי. הם הצליחו להיות מרגשים.  מרתק ומספק תובנות. אילנה דיין ואייל רז:

*#