אורי ערן, עכבר העיר

גלעד שליט הוא לא בדיוק הליהוק המושלם לתפקיד הגיבור החוזר משבי האויב. החייל החיוור והממושקף ממצפה הילה, נראה כמי שהיה בזמן הלא-נכון במקום הלא-נכון. "אני מצטער שאני קצת חלש", אמר לנתניהו בקול רועד, עם ירידתו מהמסוק בבסיס חיל האוויר תל-נוף. מול האנטי-גיבור הזה, התייצב הרמטכ"ל בני גנץ, ונתן את הקונטרה המתבקשת, בשלושה משפטים קצרים: "כל הכבוד לך. תהיה חזק. יהיה בסדר גמור". כמו באותו מערכון בלתי נשכח של החמישייה הקאמרית, בו הצנחן הממרר בבכי על החברה שעזבה זוכה לתנחומיו של המפקד המבקר אותו בשמירה: "זונה. יהיו אחרות".סיקור החזרה של גלעד שליט: תמונה שווה אלף פרשניםאתוס שליט המפגש הזה בתל נוף, בין גנץ ונתניהו, הישראלים הישנים עם הסכין בין השיניים, הישראלים של אנטבה ובין שליט השברירי, שחזר אחרי משא ומתן ולא בפעולה צבאית, היה במידה רבה מפגש בין שני אתוסים. עיקר המאמץ של הפרשנים והפוליטיקאים שגדשו את יום השידורים הארוך הזה התמקד בניסיון לשקם את החוסן הלאומי הפגוע, למול תרועות הניצחון בעזה, להציל משהו מהאתוס של אנטבה. או אולי, לנסות לבנות אתוס חדש סביב שליט.

אודי סגל, שנדמה לעיתים כמי שמדקלם את החוזר של מערך ההסברה הלאומי, התעקש כי החמאס הוא זה שהתקפל, וכי העסקה הזו טובה לאין ערוך מכל העסקאות שעמדו על הפרק בעבר. במקביל, עמד הפרשן המדיני על הפערים המוסריים שבין ישראל והחמאס: בעוד במצפה הילה מתקבל החייל האהוב בפרחים וריקודים, הכיכר הירוקה בעזה מחכה לרבי המרצחים עם רובים שלופים וקריאות קרב.הפוליטיקאים ניסו גם להציל את מה שנותר מהכבוד הלאומי: שלי יחימוביץ' הסבירה בערוץ הראשון מדוע היא מתנגדת לכנות את שחרור האסירים "מחיר" העסקה, וקבעה שהנזק הביטחוני היה גדול יותר אילו שליט לא היה חוזר. גדעון סער, שדילג בין הערוץ הראשון והשני, הרגיע לגבי הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בשחרור המחבלים. מייד אחרי שקבע כי זה "לא יום לפוליטיקה", העריך כי הציבור מבין שנתניהו הוא האדם הנכון להוביל את ישראל. לבסוף התייחס אף הוא להיבטים האתיים של העסקה, ודיבר על הגאווה שהוא חש על רקע אישור הקוד המוסרי הלאומי. אפילו אהוד יערי ורוני דניאל יישרו קו עם אווירת החג, ולא קלקלו אותה עם דיבורים ביטחוניים על היום שאחרי. יערי אף הגדיל לעשות ואמר כי בעצרת בעזה אמנם הייתה נוכחות מרשימה, אבל ההמונים לא חזרו אחרי הקריאות של הכרוז, כך שאולי החמאס לא יקצור את הפירות התעמולתיים אחרי הכל.  לא יום לפוליטיקה

מי שבכל זאת ניסה לקלקל את החגיגה היה כרגיל אמנון אברמוביץ'. תחילה קבע כי זה לא יום לדיון, אלא יום לשמחה, ואף שפט כי ההחלטה הייתה "נכונה ובלתי נמנעת". אבל אחרי תשלום מס השפתיים שאל הפרשן הוותיק מה גרם לשינוי הדרמטי בעמדת נתניהו, כך ש"כל הקווים זזו". בכך סתר לגמרי את דבריו של הכתב סגל על כך שהחמאס התקפל. במהדורה המרכזית התנסח בחריפות ואף קבע כי "מעולם לא היה משמח יותר להיכנע לטרור".

לא יום לפוליטיקה, הסכימו העיתונאים והפוליטיקאים, ומיהרו להפוך את היום הזה לפוליטי. אבל הבעיה העיקרית שעימה ינסו להתמודד הפוליטיקאים והפרשנים ביום שאחרי, לא תהיה בעיה פוליטית, אלא בעיה אתית: הם ינסו לפרק את הפצצה שהניח שליט כשפגש את ראש הממשלה שלו, ואמר בקול רועד מול המצלמות: "מצטער שאני קצת חלש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ