אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיקור החזרה של גלעד שליט: תמונה שווה אלף פרשנים

יעקב אילון התבצר באולפן, תמר איש שלום הוכיחה שהיא ראויה לנעלי מיקי חיימוביץ', אהוד יערי כיכב ויונית הודתה שאין מה לומר על הרגעים המרגשים. בין שידורי הטלוויזיה המצרית לתמונות מהשטח, לא נשארה עין יבשה כשגלעד שליט חזר הביתה

תגובות

איך מעבירים יום שלם של שידורים בלי הגיבור שלהם? איך ממלאים בתוכן יום מיוחד של שידורים חיים מהשטח, כש"הכוכב" – זה שכל יום השידורים נקרא על שמו – בכלל לא מופיע לעין המצלמות? אני מניח שמנהלי ועורכי מערכות החדשות שברו את הראש במהלך הימים האחרונים כיצד לפתור את הדילמה. מצד אחד, ברור שאי אפשר שלא להתייחס לעסקת השבויים בשעה שהיא מתבצעת. יתר על כן – אי אפשר אפילו להתייחס אליה בממדים צנועים, במבזקים, בפריצות ובמשדרים קצובים. כל הערוצים יישרו קו, אפילו הערוץ הרוסי – שידור ישיר, מעלות השחר ועד לחצות הליל, עם מוקדי שידור ופרישה רחבה של כתבים, פרשנים ואורחים. מבצע לכל דבר. מצד שני – לך תנהל יום שידורים מהבוקר ועד הלילה כשאי אפשר לראות את מושא המבצע, והכל נתון לחסדי דובר צה"ל ולשכת העיתונות הממשלתית.מיקי מתמוגגת התשובה של חברות החדשות היתה, קודם כל, חזרה בלתי נלאית על כל פרטי מבצע "בית שואבה". עד לחדשות השעה שבע כבר ידעתי בדיוק את לוח הזמנים, מי ימסור איזו הודעה, כמה זוגות מדי א' הוכנו עבורו, באיזו זווית יצלם דובר צה"ל את גלעד יורד מהמסוק ומי ילחץ לו ראשון את היד (זה קל – ביבי). האמת היא שאני כבר מאומן. כבר שלושה ימים שמדקלמים לי את הלו"ז.ראשונים לקום ביחד איתי בלי לחדש שום דבר היו אנשי הערוץ הראשון. במפתיע, איש מצמד המגישים לא נשלח לחזית. בערוצים המסחריים, שהצטרפו בשעה שש, חילקו את הכוחות. יעקב אילון, שקיצר את חופשתו, ניהל את השידור של ערוץ 10 מהאולפן ושלח את תמר איש שלום למצפה הילה. איש שלום, שעסקת שליט היתה טבילת האש המשמעותית הראשונה והמוצלחת שלה, הוכיחה לכל אורך השבוע שהיא האדם הנכון להיות בקרבת המוקד הרגשי של האירועים, והמשיכה לגלות רגישות כלפי משפחת שליט ("הוא לא הילד של כולנו", הזכירה הבוקר). הסקרים מלמדים שבקרב נשים נהנית עסקת השבויים מרוב עצום (ומלווה גם בתחושות שאפשר לכנות "רגשניות"). גם איש שלום מלמדת זאת, בהתנהלותה המחויכת והנרגשת. מיקי מתמוגגת בכורסתה.בערוץ 2, ליונית לוי התקלקלו אמנם התוכניות לירח דבש, אבל אני בטוח שהיא לא מתלוננת על הרגע העיתונאי ההיסטורי שהזדמן לה. ביום כזה, גם יונית מתרככת ומרשה לעצמה לפזר חיוכים ולהחצין התרגשות. סביבה מתמקם פאנל כבד (עם שקיות מתחת לעיניים). גם זו בחירה מתבקשת – בהתחשב בעובדה שאין באמת מה לומר, ויש שלוש שעות עד שיחלו חילופי השבויים, עדיף שיהיו כמה שיותר אנשים שיגידו במילים אחרות את מה שכבר נאמר.הורדת ידיים תקשורתית עד לשעת השין, אם מצליחים להתנתק מהמסך, נזרקים עדכונים ברמת "הרמטכ"ל נכנס לבור" ו"הצלב האדום בודק את רשימות האסירים". מצטיין כרגיל אהוד יערי ("עדכון, יונית"), שמצליח להביא כל בדל ידיעה שרצה בתקשורת הערבית, משוחח בשעת בוקר מוקדמת עם דוברם של החוטפים, וגם עושה מחווה לחיקוי של יובל סמו עם דיווחים סותרים על העברתו של גלעד לרפיח. מי שנרגש לא פחות הוא רוני דניאל, ששום שעה אינה מוקדמת מדי בשבילו כדי לתקוף את ההתקפלות הישראלית. "מה קרה לאתוס הישראלי?", הוא שואל את עודד בן עמי המסכן, שבא לחגוג גאווה ישראלית בתל נוף ומצא את עצמו בדיון בזק על תולדות הגבורה היהודית.» נבחרות הפרשנים של חדשות 2 ו-10: קבינט מכובד מול אופוזיציה בועטתההתרגשות רבה, וההמתנה מורטת עצבים. בהאפלה התקשורתית שנכפתה על מערכות החדשות, כל פרט מידע יוצא לאור עוד לפני שאומת. "ישראל הרשמית" מקמצת במידע ונקרעת ככל הנראה בהורדות ידיים בין דובר צה"ל ללשכת העיתונות הממשלתית, וכך כל ידיעה מהטלוויזיה המצרית, מהעיתונות הצרפתית או מהערוץ הקהילתי של החמאס הוא פתח לדיון. זמן הביניים מועבר בשיחות על נושאים שכבר נדונו לעייפה בימים האחרונים, ועין צופיה גם לצד הפלשתיני, מסמנת לנו בשאט נפש מי יושב שם בצד השני וצוהל בצאת רוצחים מהכלא. לקראת תשע, שלוש-ארבע שעות לתוך המשדר המיוחד, השידור הופך לעוס, המעבר בין מוקדי השידור סתמי. וככל שנוקפות הדקות, אנחנו מבינים שיעבור עוד זמן רב עד שנראה את גלעד.בלי מלים אינטליגנטיות אבל אז, ב-10:15 לערך, זה קורה. כרגיל, התקשורת הזרה מאגפת את הכללים הישראלים, והטלוויזיה המצרית משחררת תמונות ראשונות של גלעד, ומרגע זה – אמנה-שמאמנה, לא המתנה לדובר צה"ל ולא נעליים – כל הכללים נזרקים, והתרגשות גדולה נופלת על האולפנים, על מוקדי השידור, ועל כל עם ישראל, כנראה. התמונות – שניות בודדות בהילוך איטי שמורצות שוב ושוב בכל הערוצים – מהפנטות את המגישים, הפרשנים והצופים. והמבצע מתקדם לאיטו, כמו גלעד שליט בתמונות המטושטשות מרפיח. אחר כך מגיע הראיון המצמרר עם הבחור הצנום, הנסער, הלחוץ, המתנשם בכבדות, האומלל – אבל גם זה שנותן את התשובות הדיפלומטיות הנכונות ומעודד את כולנו ("מה התוכניות שלך לעתיד", נשאל גלעד, ובאולפן של ערוץ 10 עונה מישהו במקומו – "לא להתראיין לטלוויזיה המצרית").ראיון מצמרר אך דיפלומטי. גלעד שליט בטלוויזיה המצרית (צילום מסך)ואז מגיעות התמונות עם הקצינים הישראלים, והרגשות כבר מתפרצים (חוץ מאצל רוני דניאל, שכמו ראשון המח"טים מקפיד להבהיר ש"גלעד שליט הוא חייל", ותעזבו אותו מ"הילד של כולנו"). לאט לאט משוחררות עוד ועוד תמונות, לאט לאט משתחרר גלעד גם בגופו, מחייך את החיוך הביישני שלמדנו להכיר מהקמפיין לשחרורו. "אין לנו הרבה דברים אינטליגנטיים לומר על התמונות האלה", אומרת ביושר יונית לוי. אבל מי צריך דברים אינטליגנטיים מול התמונות ששוות לא אלף מחבלים, אלא אלף מילים. מול רגעים טלוויזיוניים שכאלה, שבהם נדמה שבאמת לא נשארת עין יבשה. מול רגע היסטורי שכזה, שבו נדמה שאין יותר מסכימים ומתנגדים, רק מדינה שלמה שנושמת לרווחה.

*#