רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"א' תחסל אותם": רק השב"כ אשם?

ההתמקדות בטיוח משאירה את הבעייתיות בפעולת החיסול לא מטופלת ומתעלמת מאחריות הדרג המדיני בפרשה. עם זאת, הסרט העוסק בפרשת קו 300, הוא מסמך עיתונאי חשוב ונדיר בעידן שבו התקשורת והשלטון קרובים מאי פעם

תגובות

נפתח בבשורות הטובות: יש אמת בפרסום. הסרט "א' תחסל אותם", העוסק בפרשת קו 300, עמד ברף הציפיות הגבוה שהציב המסע היח"צני האינטנסיבי שקדם לו. מדובר בתוצר של עבודה עיתונאית מקצועית ואמיצה, שכללה בין היתר עתירה לבג"ץ בדרישה לחשוף חומר סודי גנוז. אכן, בית ספר לדמוקרטיה. אין זה מובן מאליו בעידן שבו ההון, השלטון והעיתון מנהלים מערכת יחסים של גילוי עריות לעיני כל. פרה קדושה ושמה שב"כ מגוון העדויות שנגבו, החל בשלושת בכירי השב"כ שהתעקשו לחקור את הפרשה, עבור ביועצים המשפטיים זמיר וחריש שניסו להתנגד להשתקתה, וכלה בדמויות מפתח אחרות כאיציק מרדכי ועורכי הדין רם כספי ומישאל חשין, חושף מסכת של שקרים וטיוחים בצמרת הביטחונית והמדינית. מעבר לעובדה שהצליחו יוצרי הסרט להוציא לאור את הפרוטוקולים הגנוזים של פגישות השלישייה עם זמיר, הם השיגו הישג משמעותי נוסף: חשיפת סרטון מתוך "אירוע סגור" של השב"כ, בו מדברים ראש השירות אברהם שלום ודורית בייניש, שהייתה המשנה לפרקליט המדינה, בגילוי לב נדיר על הפרשה.הסרט מנסה להתמודד עם שני המחדלים הערכיים של הפרשה: הראשון הוא משפט השדה שבוצע במחבלים, והשני הוא מסכת עדויות השקר שתיאמו ביניהם בכירי השירות. אלא שעד מהרה מתברר שמה שמטריד את רובם המכריע של המרואיינים הוא המחדל השני. יוצרי הסרט חשבו כנראה ששחיטת הפרה הקדושה שהיא שירות הביטחון הכללי, תעבור בקלות יותר אם במוקד יעמוד הטיוח, ועל כן הבעייתיות שבפעולת החיסול עצמה כמעט ולא מוזכרת. אפשר לתרץ זאת בכך שבעידן שאחרי פסיקת בג"ץ מ-2006 המכשירה את החיסולים הממוקדים, ברור לנו כי הוצאתם להורג של מחבלים ללא משפט היא לא סיפור גדול. כשאהוד יתום, מי שהיה אחראי לחיסול, אומר בסרט "אני לא רוצח, לא הייתי פוגע בזבוב" הוא פשוט מקדים את זמנו. אבל באופן לא כל כך מפתיע, במקביל לשינוי הנורמות בכל הנוגע למשפטי שדה, השתנו גם כללי המשחק באתיקה שמחוץ לשדה הקרב. האם מישהו באמת יכול להתרגש מטענות לגבי תיאום עדויות, בעידן שאחרי פרשת בועז הרפז?

בובות על חוט אבל ההתמקדות במחדל הפלילי, זה שנעשה מחוץ לשדה הקרב היא לא הבעיה האמיתית של "א, תחסל אותם". השם שבחרו וייץ ועשהאל לתת ליצירתם, ציטוט פיקטיבי של הוראת החיסול שנתן ראש השב"כ אברהם שלום לאהוד יתום, הוא זה חושף את הבעיה האמיתית של הסרט. השם מסגיר את העובדה שיוצרי הסרט תולים את האשמה באופן כמעט בלעדי בשב"כ. לכן, בדברי הקריינות שנועלים את הסרט, אין התייחסות לחלקו של הדרג המדיני בטיוח והשתקת הפרשה, ורק מועלית השאלה האם מדובר באירוע חריג, או "שהשב"כ יכול לנהל את המדינה ולהפעיל את ראשיה כבובות על חוט"?

 באופן אירוני, הא' שבכותרת הסרט הייתה יכולה להיות גם קיצור שמו של ראש השב"כ דאז, אברהם שלום. אם עדותו של שלום נכונה, הרי שפקודת החיסול הגיעה משמיר עצמו, ואז השם יכול להתייחס לא לפקודה שהוא עצמו נתן ליתום, אלא לפקודה שקיבל מראש הממשלה. וייץ ועשהאל, שמציגים את שלום כאיש הרע בסיפור, מעין רודן דרום אמריקאי שעושה בדרג המדיני כבשלו, לא מביאים בחשבון לרגע את האפשרות שעדותו של שלום נכונה. הם מאמצים את עמדתה של ביניש, שלימים תעמוד בראש בג"ץ בשעה שיפסוק לגבי מדיניות החיסולים. באותו כנס מיסתורי של השירות אומרת ביניש שהיא מוטרדת מהסכנה שבכוחו המתעצם של השירות, ומהאפשרות שהפרשה תחזור על עצמה אם השב"כ לא ירוסן. בצבא קוראים לזה להאשים את הש.ג. במקרה הזה להאשים את הש.ג., זה להאשים את הש.ב

*#