אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"צבא העם": השיעור בדמוקרטיה של חיים יבין

מאז שעזב את הערוץ הראשון יצא חיים יבין מהארון כשמאלני מוצהר. אז מה הפלא שהסדרה חדשה שלו לא חוששת לתקל חזיתית את המיתוס המתפורר של צה"ל? ניב שטנדל מרוצה מהקריירה השנייה של מר טלוויזיה

תגובות

חיים יבין היה פעם מר טלוויזיה. הוא היה הדבר הכי ממלכתי על המסך שלכם. יותר ממלכתי משמעון פרס בהר הרצל, יותר מביבי בעצרת האו"ם. הכי ממלכתי שיש. גם צה"ל היה פעם הדבר הכי ממלכתי שיש. יותר ממלכתי ממוסד נשיא המדינה, יותר מהכנסת. אבל מאז עברו מים רבים בליטני, בתעלת סואץ ובתעלות השופכין בעזה. חיים יבין עזב את הערוץ הראשון ויצא מהארון כשמאלני מוצהר עם סרטים תיעודיים כמו "ארץ המתנחלים" ו"תעודה כחולה"; צה"ל מצד שני, הפך מכור ההיתוך למועדון הקרב של הסקטוריאליות הישראלית, שדה קרב של חובשי כיפה עם זהות כפולה, אנשי שמאל עם מצפון קרוע, ובתווך – חבורה הולכת ומצטמקת של אזרחים שומרי חוק הידועים גם כ"מלח הארץ", "עולים חדשים" ו"פראיירים".התפרים החברתיים נפרמים המפגש בין שני מוסדות מכוננים של החברה הישראלית שהפכו מסמלים בלב הקונצנזוס לישויות עמוקות ומורכבות חייב להוליד דיאלוג מעניין. ואכן, "צבא העם" – הסדרה החדשה של יבין (ושל ענת צום-אילון), שעלתה אתמול ברשת (שלוש נקודות על שיבוץ סוגה עלית לאחר מהדורת החדשות) – מצטיירת כסדרה בעלת ערך ועניין, שלא חוששת לתקל חזיתית את המיתוס המתפורר המכונה "צבא ההגנה לישראל". מעמדו המרכזי של צה"ל בחברה הישראלית מעולם לא הועם על ידי הפיחות המתמשך בשיעור המתגייסים, במספר משרתי המילואים ובאמון הציבורי בראשיו. כפי שמלמד אותנו מדי שנה תקציב הביטחון, צה"ל מעולם לא הושפע ע"י עניינים פעוטי ערך כמו משתמטים, סרבני מצפון ומלחמות דיאדוכים. גם כשהוא אהוב ומחובק על ידי העם כולו – בדרך כלל בזמן ואחרי מלחמות – וגם כשהוא מצוי בלבם של מאבקים פוליטיים ואידיאולוגיים, צה"ל נותר עמוד תווך איתן של האתוס הישראלי.חיים יבין – האיש והאישיות הטלוויזיונית שנולדה מתוך מצעדי הגאווה של פוסט מלחמת ששת הימים – מבין זאת היטב. הוא לוקח את "צבא העם" שלו בדיוק לשם, למקומות בהם התפרים החברתיים מתחילים להיפרם. בשנים האחרונות, על רקע ההקצנה ביחסי דת וחברה בישראל ועל רקע עלייתם של דורות אגוצנטריים וחפים מתודעה לאומית, אפשר לזהות את הקרעים בקלות: צוערים שיוצאים באמצע הופעה של להקה צבאית משום שקול בחיילת ערווה; חיילים שמסרבים לפנות ישובים יהודיים; חיילים שמסרבים לשרת בשטחים. אם רק תצא עם מצלמה להתכנסות החיילים הקרובה למקום מגוריך, סביר להניח שתוכל לחזור עם מספיק חומר כדי להצית סערה ציבורית כלשהי. לא חושש להיתקל חזיתית במיתוס. חיים יבין (צילום מסך)לא אידאולוג עיוור חיים יבין הרים את המצלמה. מאז שנתנו לו לצאת מהאולפן הכובל, מהחליפה החונקת ומהתפקיד המעקר של מגיש חדשות בערוץ הממלכתי, הוא פורח כמו פנסיונר שגילה את החיים שאחרי הקריירה האפורה. יש גמלאים שלוקחים מצלמת כיס ויוצאים לטייל באירופה הקלאסית; יבין לוקח מצלמת וידאו ויוצא לטייל ביהודה ושומרון. יבין הוא פנסיונר סקרן ונלהב. ממרום שנותיו, הוא גם מגלם בדיוק את מה שאפשר לצפות שיגלם עיתונאי ותיק ושבע קשקושים עיתונאיים שלא סופר אף אחד. לונדון וקירשנבאום הם הסמן הימני של ז'אנר הזקנים הדעתניים, ויבין מיישר קו. מחד, הוא לא מהסס להעביר ביקורת ("במקום להתאמן עסוק צה"ל בפעולות שיטור נגד המתנחלים"). מאידך, הוא מגלה קשב גם לדעות המנוגדות לשלו. תופתעו אולי לשמוע, אבל לא מדובר רק באנשי ימין. אלה אמנם תפסו חלק נכבד מהמסך בפרק הראשון (שנקרא "שמאל, ימין, שמאל") – מאריה "שמשון לא מפנה את חומש" ארבוס ועד ח"כ מיכאל "הייתי מוחק שם כפרים" בן ארי – אבל לצדם הופיעו גם דמויות המראה שלהם מהצד השני של הקשת הפוליטית, כמו סרבנית המצפון סהר ורדי ומנהל התיכון השנוי במחלוקת רם כהן. כשהוא אומר "הן מכעיסות אותי", הוא לא מדבר על בנות אולפנה מקרית ארבע - הוא מדבר על נשות "פרופיל חדש", ארגון המתנגד למיליטריזציה של החברה הישראלית. פעם ממלכתי, תמיד ממלכתי.אבל יבין הוא לא אידיאולוג עיוור, אלא עיתונאי עם יושרה. "נשות 'פרופיל חדש' מצליחות להכעיס אותי", הוא מספר, "אבל אני לא נרתע. צריך להאזין לכולם". והוא מאזין לאיתמר בן גביר כמו ליונתן שפירא. הוא נוסך במרואייניו ובצופיו את הרושם שהוא מנסה להבין, גם כשברור שהוא לא מסכים. בכלל, "צבא העם" היא אחת התוכנית הליברליות והפלורליסטיות ביותר בהן נתקלתי. היא מביאה את הקולות המודרים מהחברה הישראלית, אלה שנשמעים רק בהקשרים שקוברים אותם מחוץ לגדר, עם כינויים כמו "ימין סהרורי" ו"שמאל רדיקלי", ולהיפך, ונותנת להם מקום רחב להתבטא – וגם להתעמת עם הקול השפוי שמייצג יבין. התוצאה היא לא רק מבט מעניין אל הכוחות שמושכים את החבל הצה"לי משני קצותיו, אלא גם שיעור קטן בדמוקרטיה.את השידור הטלוויזיוני הראשון שיזם והפיק, מצעד צה"ל של 1967, עשה חיים יבין נלהב וממלכתי. את "צבא העם" עושה חיים יבין מפוכח וביקורתי. על הכוונת שלו הוא לא שם את החלקים המהוללים של האתוס הצבאי, אלא את הפגמים הגלויים לעין שבו. בפרקים הבאים הוא מתכוון לבחון את חזון כור ההיתוך ו"כל העם צבא", ואת צה"ל בראי מצוקות החברה. בימים שבהם משרד הביטחון והחברה הישראלית מתייצבים לדו קרב בצהרי היום על עוגת התקציב, זה חומר צפיה מומלץ.

*#