רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ספיישל לתת": מה הקשר בין מורן אטיאס, פאנ'צים ומשפחות רעבות?

איך מחברים בין מצוקות יומיום לבידור קל דעת? מביאים את מורן אטיאס. איך מחברים בין תרומת רהיטים לסטנדאפ? מביאים את שלום אסייג. ככה זה כשכל מה שחשבו הוא דוגמניות ובדיחות על ליטל שוורץ

תגובות

איך אפשר לבקר מיזם פילנתרופי וטוב לב שמבקש לרתום טאלנטים, סלבריטאים ושעות שידור יקרות למען מטרה נעלה כמו סיוע לנזקקים? איך אפשר לדבר, למשל, על בדיחות לא מצחיקות, כשעל הכף מונחות מאות אלפי חבילות מזון לנצרכים? לכן כדאי לנקות מראש את שולחן החג ולהבהיר שספיישל "לתת" של "צחוק מעבודה", הוא פרויקט טוב וחשוב, ושכל ניסיון לרתום סלבריטאים ולהקדיש שעות שידור בפריים טיים לטובת מטרות חברתיות חשובות ראוי לכל שבח. עדיף לחם ושעשועים על ריאליטי ושעשועונים.בין דאחקה לניצול שואה ובכל זאת, יש משהו מוזר, לעתים אפילו מביך, בהכלאות המשונות שנוצרות כשתעשיית הבידור פוגשת את המגזר השלישי. אם ב"שירותרום" – אירוע מגונה כשלעצמו – זה איכשהו עובר בסדר, משום שהנזקקים לא באמת נזקקים, אלא רק חיילים שלא מקבלים מהמדינה את מה שמגיע להם, הרי שבמיזמים כמו ספיישל "לתת" של רשת או אירועי "יומטוב" של קשת נוצר חיבור בעייתי בין מצוקות יומיומיות קשות לבידור טוב וקל דעת. האווירה המחויכת והמחבקת מצליחה לגשר על הפערים בין העוני לאושר, אבל לפעמים המעברים חדים כמו המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות.אתמול זה בלט במיוחד. רגע אתה צופה במשפחה רעבה ללחם, ורגע אחרי כולם מריצים דאחקות על ליטל שוורץ. קובי מימון זורק בדיחה על אשכנזים ומזרחים – "ועכשיו אברהם, ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו ואין לו מה לאכול". שמישהו יסמן לקהל מתי להפסיק לצחוק. על המעברים מאבל ליום טוב ולהיפך הופקדה אתמול מורן אטיאס, שהגיעה כדי לחזק את שלום אסייג. אסייג השתובב כרגיל עם הצוות, ובכל פעם שנדרש קאט רציני היתה שם אטיאס כדי להקריא מהטלפרומפטר כמה שורות על הנזקק הבא. זו לא היתה שעתה הגדולה של אטיאס. היא לא היתה שם בזכות מעורבתה החברתית, או בשל כישורי הנחיה יוצאי דופן. בשביל זה היו מביאים את אורלי וילנאי  אטיאס היתה שם כדי להיות הפנים היפות שליד שלום אסייג - בדיוק כפי שהיתה רותם סלע למיקי גבע במרכז הטלפוני. במרכז האריזה ובשופרסל כבר ויתרו על הנוכחות הגברית, ופשוט שלחו בחורות יפות לעשות את העבודה. הן אמנם גילו כישורי הגשה מוגבלים, אבל זה ממילא לא הקריטריון הערב. העיקר שהן נראו מעולה.המטרה מקדשת את האמצעים, גם אם האמצעים הם הרבה דוגמניות ובדיחות של ליטל שוורץ. מה מצחיק במצוקה? לזכות רשת יאמר שהם לא הסתגרו באולפנים שלהם, ולא היססו לגייס טאלנטים מתחרים מקשת (ליאור כלפון, ג'ולייטה), ערוץ 10 (נאור ציון, רבקה מיכאלי, מיקי גבע), ערוץ האופנה (בר רפאלי, רותם סלע, עדי נוימן, אסתי גינזבורג) וערוץ אחלה (עומר אדם, עידן יניב, דידי הררי). כשמדובר בתרומה לקהילה כולם מתייצבים לדגל ללא הבדל דת, גזע ולוגו של זכיינית על המצח.דידי, למשל, יצא לפגוש משפחת מצוקה מרובת ילדים שמצטופפת בבית קטן ועתיר מזרונים. כשהוא התחיל לסייר בחדרים ולבדוק ארונות, היה לי ברור שמשאית הריאליטי כבר עוצרת ברחוב לפרוק רהיטים. ואכן, מיד לאחר ששלח את המשפחה לחופשה במלון, החלו דידי ועופר שחר – מעצב פנים ופליט ריאליטי בעצמו ("הבלוק") - להסתער על הבית. בזמן שהם הפכו את הבית הדל לארמון קטן ומקסים – כוונות טובות זה נהדר, אבל תמיד כדאי שיהיו גם איזה 2-3 חברות מסחריות שיסכימו לתרום רהיטים ומכשירי חשמל – שאלתי את עצמי איך בדיוק הם נכנסו לבית, ללא ידיעת המשפחה כביכול. האם הם פרצו פנימה? האם הם אמרו לאב הבית "תשאיר מפתח מתחת לשטיח, אנחנו כבר נשקה את העציצים?"את המוקד הבידורי של הערב סיפק, כאמור, צוות צחוק מעבודה. הפאנליסטים נאלצו להתמודד עם שידור חי ללא עריכה, עניין שיכול להתגלות כהרסני עבור תוכנית בידור שנשענת על הפידבקים המיידיים של הקהל. אפילו בארץ נהדרת לא כל פאנץ' ששולח קיציס לחלל האולפן בפנים רציניות זוכה לגלי הצחוק המיוחלים. באופן יחסי, "צחוק מעבודה" עברה את המבחן הזה בשלום, והוכיחה שההצלחה שלה אינה מקרית והבדיחות שלה עוברות קהל. נכון שהיו שם כמה בדיחות שהיו נופלות בעריכה (לקובי מימון היתה אחת שהטילה דממה באולפן), אבל בסך הכל זו היתה הצלחה, לא כל שכן לאור הנסיבות.והנסיבות הן, כאמור, תרומה לנזקקים, מה שאילץ את המצחיקנים לתקוע דאחקות בין סיפורים קורעי לב של ניצולי שואה ואמהות יחידניות. הם שרדו בקושי. רוב הזמן, אם להודות על האמת, זה לא היה ממש מצחיק, ואולי זה לא קשור בהכרח לקונטקסט של הערב. אז צחקתי רק פעם או פעמיים (מימון: "מילקי – מעדן חלב שהפרזנטור שלו פג תוקף"). ניחא. ממילא אין שום דבר מצחיק במשפחות רעבות.

*#