רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חי בלה לה לנד": נשק אותו, פרק אותו, זרוק אותו לאולפן

תוכנית הריאליטי הכי פחות נפוחה שנוצרה כאן, סיימה את דרכה בגמר בלתי נפוח בהתאם. למרות הלימוזינות והשטיח האדום, קיבלנו גמר קורקטי שלא הסריח ממסחור והביא לזוכה הכי ראוי

תגובות

1. "בוא נתחיל את החלטורה הזאת" (דייויד אהרון).

2. תהום פעורה בין הגמרים ההמוניים והנוצצים של הערוצים המסחריים, לבין הגמרים הצנועים והמתאמצים של ערוצי הנישה. זה בלתי נמנע, מן הסתם, נגזרת ישירה של הבדלי התקציב ושיקוף נאמן של פערי הרייטינג. חי בלה לה לנד", על פניו, יכולה היתה להרים אירוע לא פחות גרנדיוזי מהגמרים הקולוסאליים של "כוכב נולד", אבל היא לא באמת יכולה לשחק במגרש הזה – לפחות עד שתעבור דירה ל"קשת".חי בלה לה לנד - כל הכתבותהטראש שתקע אותי: נפרדים מלה לה לנד3. זה יכול להיות עניין זניח ומתקבל על הדעת, אלמלא מדובר בתוכניות ריאליטי שהסטייל הנוצץ הוא חלק מובנה בשפה שלהן. בהיכל התהילה, עם האג'נדה הקנונית שבבסיסה, מעמד הגמר – שהזכיר יותר ערב שקופיות – היה מביך ממש. גם ל"חי בלה לה לנד", עם כל החלומות ההוליוודיים שלה, לא היה קל לחזור לדרום תל אביב המיוזעת. ניכרו מאמצים ליצור מעין אקס-טריטוריה בדיונית, שבה כוכבים מגיעים בלימוזינות, פוסעים על שטיח אדום, מנפנפים למעריצים ומחייכים למצלמות. אבל בסופו של דבר, אי אפשר היה להימנע מהתחושה שאנחנו מזהים את האוסקר הלבנטיני שלנו גם מבעד למסכה ההוליוודית. שיירת הלימוזינות היא בוודאי אותה לימוזינה שעושה סיבובים, מתחם האירוע הוא בפלורנטין, והכוכבת בשמלה השחורה זו אתי לוי. כמו ששר פעם ניסים סרוסי – אשליות.

4. אבל היה משהו נכון בגמר הזה. משהו שהלם את רוחה של התוכנית כולה, למרות שלא הצליח להשרות אווירת זוהר אמיתית על משתתפיו. ספקטקל כוחני נוסח "כוכב נולד" או הופעה של דודו אהרון בנוקיה לא היה מתאים כאן. הכוכבים היו משתלבים בו בקלות, אבל "חי בלה לה לנד" נטולת היומרות המופרזות לא היתה זוכה לקלוז'ר הראוי לה. "חי בלה לה לנד" היתה כנראה תוכנית הריאליטי הכי פחות נפוחה שנוצרה כאן, וגמר נפוח היה סיכום בלתי הוגן של דרכה.

5. אפילו התחושה הקלה אך הברורה של הזיוף התאימה לקו של התוכנית, שלא ממש התאמצה להסתיר, באף פרק, את העובדה שבין המזרח שלנו למערב שלהם מפריד אוקיאנוס. איש לא הבין זאת טוב יותר מרון פייר, שחזר והסביר במהלך התוכנית לאמנים שהוא מבקש לשמור על הקול הייחודי שלהם בזירת המוסיקה העולמית, ולא להטמיע אותו ולאבד אותו. זה בסדר שכל סצנת השטיח האדום בפלורנטין נראתה לכם מוזרה. בסופו של דבר, זה לא באמת דייויד אהרון. זה דודו אהרון.לא יותר מחלטורה? דודו אהרון בגמר (צילום מסך)6. תחת גמר נפוח קיבלנו גמר קורקטי למדי. לא נמרח על פני שלוש שעות, לא ממחזר חומרים עד זרא, לא מזייף רגשות, לא יוצר פאתוס מגוחך, לא יוצא לעשרים הפסקות פרסומות פלוס ברייק הזהב. הגמר לא היה הכי מושלם ומהוקצע. הוא אפילו קצת יצא משליטה בסוף, כששבי זרעיה צעק "אלון! רון!" בחוסר אונים. אבל לפחות הוא לא הסריח ממסחור. גמר של פחות משעה וחצי לעניין: באתי, זכיתי, הלכתי להקליט שיר עם רון פייר.

7. שנים מספרים לנו שהכוח של הריאליטי הוא בקהל. באה "חי בלה לה לנד", והוכיחה אחרת. הוכיחה, בעצם, את מה שיודע מזמן כל חובב ספורט, למשל – שלשיפוט מקצועי יש ערך לא פחות, אם לא יותר, מאשר לטעם הקהל. נחמד לראות פתאום תוכנית שבה שמגיע איש מקצוע הגון, מכובד, נטול אינטרסים, בוחן את המתמודדים לגופם ולכישרונם ובוחר את הטוב שבהם. מי אמר שצריך תעשייה שלמה ועתירת ממון של הצבעות וסמסים? מה רע בקצת מדדים איכותיים, בעצם? כל זה, כמובן, נאמר בעירבון מוגבל, ובהנחה שמחר לא נגלה שרון פייר קיבל במהלך השידור מסרונים מוצפנים שהודיעו לו במי עליו לבחור.

8. ישראל בונדק, (האמרגן של אתי לוי), עם מעט מודעות עצמית ובלי הרבה טקט, משך את תשומת הלב כשהתנהל כאילו מעולם לא שמע על פרשת מרגול. חוץ מלהפחיד את שבי זרעיה, שמיהר לפתוח את דבריו בהתנצלות על היעדרותו מטקס בר המצווה של בנו של בונדק, הוא גם ספק התלוצץ עם רון פייר על כסף תמורת הצלחה, דרש שיזכירו מדוע ישב בכלא (שידורים פיראטיים), ובאופן כללי הצליח לזרות אווירה קלה של בהלה באולפן. גם באווירה המחויכת של הגמר, קצת קשה לקבל את החיבוק לו זוכה עבריין מורשע. אי אפשר היה להימנע מתחושת אי נוחות מול מה שנראה כדפוסי עבודה מקובלים ופסולים בתעשיית הזמר המזרחי. בימים בהם גם חוקרי היחידה הכלכלית של משטרת ישראל התחילו לראות טלוויזיה, אל תתפלאו לגלות שהגמר הזה עוד לא נגמר.

9. אבל לפחות בינתיים הוא נגמר. ומי שגמר אותו היה אלון דה לוקו. ובצדק - לא היה זוכה ראוי ממנו. הוא לא כוכב גדול כמו דודו ולא דמות מבריקה כמו אתי; אין לו את הקול של זהבה או את הלוק של אביהו; הוא לא עשה את כברת הדרך הארוכה שעברה בתוכנית ג'ולייטה. אבל בעצם כן, שהרי יש בו הכל: משהו מהסטאר קוואליטי של דודו, משהו מהסטייל של אביהו; ליצן שאחראי לרגעים קומיים בתוכנית לא פחות מאתי, ילד באר שבעי מצולק כמו זהבה; והאנדרדוג שהפך לפייבוריט – כמו ג'ולייטה.קצת סטאר קוואליטי, קצת ליצן, קצת מצולק, וקצת אנדרדוג. דה לוקו (צילום מסך)באופן אירוני, ב"חי בלה לה לנד" זכה הזמר הכי פחות טוב והכי פחות מזרחי.  מי שזכה בסיום היה האיש שבא לעבוד בלה לה לנד. אף אחד לא רצה את זה כמוהו. מי ששר "כולם רוצים להיות כמוני" לא מפחד מאף אחד, והמוזיקאי האמביציוזי שקיבל כתף קרה מהתעשייה המקומית, קיבל אתמול חיבוק ממנכ"ל "גפן רקורדס". שוב הוכח שאין דבר העומד בפני הרצון, ועכשיו באמת כולם רוצים להיות כמוהו. נשקו אותו, פרקו אותו, וזרקו אותו לאולפן.

*#