רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיקור הוריקן איירין בחדשות: בזבוז מוחלט של זמן מסך

רפי רשף מתבדח באולפן, אהרון ברנע ועודד בן עמי מדווחים מהשטח מבלי לדווח, גיל תמרי מטריד עוברים ושבים ולונדון וקירשנבאום מריצים דאחקות: למה היה חשוב לשרוף כל כך הרבה שעות על אירוע שאין באמת מה לסקר בו?

תגובות

בסך הכל, אפשר להבין את הרגישות העולמית לאסונות טבע. בשנים האחרונות ראינו מספיק כאלה כדי לייחס להם חשיבות תהומית, לעקוב אחריהם מקרוב ולהיבהל מהם, עוד לפני שברור איזה נזק הם עומדים לחולל.

אלא שהוריקן איירין לא באמת היה אסון טבע. בטח, סופה טרופית (זה התיוג  הרשמי שקיבלה) שעשתה לא מעט צרות וניתקה 3 מיליון ניו יורקרים מהחשמל, אבל היא לא הוריקן קתרינה וגם לא צונאמי – סתם רוח קצת נודניקית שהתעקשה לנחות על החוף המזרחי בימי סוף הקיץ.

מכאן ועד לפאניקה שתקפה את אמצעי התקשורת ברחבי העולם, ובכללם גם אלה שלנו כאן בישראל, הקשר למציאות נעשה רופף יותר מרגע לרגע. דווקא ביום הולדתו ה-25 של גלעד שליט, יום לאחר הפגנת המחאה הדלילה ביותר שנראתה מאז תחילת המאבק, מהדורות החדשות הרגישו צורך ליישר קו עם העולם (להלן: פאניקה) ולעסוק באופן כמעט גורף אך ורק בזרזיף המים שזלג על ניו יורק.

הדיווחים טפטפו לאורך היום כולו, אבל הדרמה האמיתית התחילה במהדורה הראשונה בערוץ 2, שם נחשפנו לאסון הטבע האמיתי: שליחנו בחוף המזרחי אהרון ברנע, חמוש במעיל רוח צהוב זרחני וכובע מצחייה של חברה מסחרית כלשהי. והוא בכלל לא נמצא בניו יורק, אלא בוושינגטון, כשמאחוריו רחוב מנומנם וחף מרוחות, כמה אנשים בפיג'מה שמטיילים עם הכלב. נדמה שאפילו ברנע עצמו מודע לגודל הדביליות, כשהוא מדווח בנימה מבודחת על כך שההוריקן לא היה יותר מכמה רוחות מרושעות שהצליחו לדגדג כמה עצים.

אחרי קצת צילומים בלייב מטיימס סקוור השוממת (ללא ספק, המראה המרשים באמת של האירוע הזה – המטרופולין השוקקת בעולם הפכה לשממה), עוברים לעודד בן עמי בניו יורק. גם הוא סובל ממלתחת חורף דלה במיוחד, עם מעיל רוח ומטריה ירוקה מתקפלת שנראית על סף גסיסה ואף הוא נראה משועשע מהסיטואציה - ניסיון לייצר דרמה כשבעצם אין ממה. אבל מה לעשות שעורכי התוכנית כבר החליטו מראש ש-80 אחוזים מהמהדורה יוקדשו לסופה הטרופית.

באותה השעה בערוץ 10 המתחרה, רפי רשף מנסה לשמור דווקא על נימה רצינית כשהוא עובר לנציג בניו יורק, הכתב גיל תמרי, שוויתר מראש על המערכה בזירה האופנתית ופשוט עטף את עצמו במה שנראה כמו פיסת ניילון גדולה. הוא עומד לצד פתח ירידה לסאבוויי ומנסה לצוד את מעטי העוברים והשבים, שיספרו על חוויותיהם, אגב אזכורים חוזרים ונשנים להוריקן קתרינה מ-2005, אולי כדי להצדיק את הבהלה הלא ממש מוצדקת. הטון המלווה את המשדר כולו סובל מאווירת התבדחות קשה – לכולם ברור לגמרי שהרבה יותר מדי זמן אוויר עומד להיות מושקע בסופה הזו, שיכולה הייתה להסתפק גם בחמש דקות של דיווח ענייני.

מסכמים את הנושא עם קטעים מתוך מהדורות החדשות האמריקאיות – הרבה מאוד סרטונים של כתבי חדשות בעלי נטיות אובדניות, שניצבים בלבה של הרוח, לרבות אחד מהם שניצב על שובר הגלים של נהר ההדסון ושקוע עד הצוואר במשהו שנראה כמו בוץ.

חזרה לערוץ 2, "שש עם" שוב מבקרים אצל ברנע ובן עמי ומעיליהם הכעורים, שחוזרים ומדקלמים את אותם הדברים: כן, הייתה היסטריה ולא, היא לא הייתה מוצדקת. קצת רוח וגשם, בהחלט לא נעים, והכי מבאס שאין חשמל. אבל חוץ מזה הכל ממש בסדר. קצת שיחות בסקייפ עם ישראלים שחיים בארה"ב, לרבות הטניסאי יוני ארליך, שעדיין טרוד מטורניר ווינסטון סיילם שכלא אותם בלב הסערה ומהשופינג שהוא זומם לעשות בניו יורק, "עם כל הכסף שהרווחנו כאן".

אצל לונדון וקירשנבאום הנימה המשועשעת עולה מדרגה. הדיון נפתח בניסיון להחליט איך לכנות את הסופה הזו, ירון לונדון מציע שם שנשמע כמו צואה ומוטי קירשנבאום מסכם ש"יש צימאון שיהיה אסון טבע כמו שצריך, ופתאום זה נהיה דרדלה". גם הם מספקים צילומים חיים מטיימס סקוור, הרבה אמריקאים מטורללים שמתגלשים ברחובות הרטובים א-לה וודסטוק, משם עוברים לשיחה מייגעת עם חוקר אקלים, שמספק הסברים מלומדים על התופעה.

בסך הכל, כשעתיים הוקדשו במהדורות החדשות המוקדמות לטובת הוריקן איירין, אולי תופעת הטבע שזכתה להכי הרבה סיקור, עם הכי הרבה פחות סיבות. הפריס הילטון של ההוריקנים, אם תרצו. הייתכן שההיסטריה המקומית שלנו נובעת מהצורך להרגיש חלק ממאורעות העולם? מהחרדה לפספס משהו גדול באמת? ואולי פשוט כל כך חם לנו, שכל דיווח על קצת גשם מעביר אותנו על דעתנו?

בן עמי היה זה שאמר אולי את המשפט הנכון ביותר בסיקור הוריקן איירין, כמה מלים שאומרות הכל גם על הסופה וגם על המבול החדשותי המיותר הזה: "הרבה מעבר ללדבר עליה, אין מה לעשות איתה".

*#