ספיישל ארץ נהדרת: העם דורש הומור איכותי

אחרי חודשים של פגרה, יוצרי "ארץ נהדרת" חשבו שהעם צריך אותם, והגיחו עם ספיישל צפוי ומלא בדיחות נמוכות. הכינוי "ארץ מתעוררת", ומשפט הסיום של קיציס הצליחו בקושי לחפות על השידור הבינוני הזה. מהם ציפינו להרבה יותר

חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין

יום אחד, כשדפני ליף תהיה קשישה, את האוהל ברוטשילד יחליף דיור מוגן ואת המגפון קטטר, היא תשב עם הנכדים שלה ותספר להם איך פעם, מזמן, היא נכנסה לדפי ההיסטוריה כשעשו עליה דמות בארץ נהדרת. אז נכון שלא עלמה זק חיקתה אותה, רק ליאת הר-לב בתפקיד אורח, ונכון שהחיקוי לא היה מאוד מוצלח. נכון שעשו אותה הרבה יותר שמנה ממה שהיא הייתה באמת, אבל העיקר שהוא היה. כי ברגע הזה היא הבינה שהפכה באופן רשמי לכוכבת ואפילו 300 אלף איש ברחובות לא משתווים לפאנץ' ליין אחד של איל קיציס. לפחות אם תשאלו אותו. » למה שנשלם כדי לצפות בספיישל המחאה של ארץ נהדרת?»רייטינג יומי: ארץ נהדרת מפגיזה ארץ נהדרת - כל הכתבותאפשר גם בלי  זה דווקא היה נחמד מצד יוצרי "ארץ נהדרת", לקחת הפסקה מהפגרה שלהם כדי לתרום את חלקם למאבק: בספיישל בן חצי שעה שיורה לכל הכיוונים ומעליב את כל מי שקשור איכשהו למהפכה הזו. אבל העיקר שהעם יידע שהם, בניגוד לציפי לבני, יודעים לנצל מומנטום. יש רק בעיה אחת: אף אחד לא ביקש מהם לקפוץ לבקר. נכון שעד לא מזמן, בכל פעם שהתרחשו אירועים משמעותיים במדינה, תמיד היה מישהו שציין "חבל שארץ נהדרת בפגרה, הם היו עושים מזה מטעמים". אבל זה היה בזמנים אחרים, כש"ארץ נהדרת" באמת נחשבה לצמרת הסאטירה הישראלית. היום, עם עונה בת שמונה פרקים בממוצע, רובם הגדול משמים יותר מהשידורים של ערב ט' באב והאחרים סתם לקטים, אנחנו כבר מסתדרים יופי בלעדיהם. היחידים שעדיין לא התוודעו לעובדה הזו הם האנשים שמאחורי "ארץ נהדרת", שעדיין משוכנעים שהשנה היא 2005 וכל ילד במדינה רוצה תחפושת של לובה לפורים. הם בטח התמלאו תחושת פטריוטיות זחוחה וחשבו לעצמם "העם צריך אותנו". מחשבה הגיונית בהחלט, בהתחשב בעובדה שבשעת שידור הספיישל, התקיימו הפגנות מחאה בכל רחבי הארץ. אין סיבה לצחוק ובאשר לספיישל עצמו – הוא היה צפוי למדי. החיקוי של ליף, כאמור (אם כי באמת הורגש חסרונה של עלמה זק), מריאנו אידלמן שוב על תקן בנימין נתניהו (העדפנו את החיקוי שעשה כשקפץ לשדרה בימי המחאה הראשונים, אגב), קצת בדיחות נמוכות למדי על אילן בן דב (לא מצאתם דרך מקורית יותר לקרוא לו חזיר קפיטליסטי?), על שלמה ארצי ועל מירי רגב (צל"ש ליובל סמו, ללא ספק החקיין הכי מוצלח באנסמבל) ולא הרבה יותר מזה. למעשה, הבדיחה היחידה שהצליחה לחלץ גיחוך הייתה כשהשוו את איתן אורבך לצנון. אז מה הייתה מטרת הספיישל הזה בעצם? להביע תמיכה? אם כן, אז למה לא לכוון את הבדיחות רק לאלה שמגיע להם? מדוע למקם על הכוונת גם את ליף? ואם כבר תמיכה, מדוע דווקא בערב שבת ולא באמצע השבוע, כשהעם לא אמור לצאת למחות ברחובות? ולמה להסתפק רק בחצי שעה ובבדיחות ששורבטו בכמה דקות? מדוע לא לקחת את המצב הזה, כר פורה למערכונים שנונים בהרבה, ולתת לנו סיבה אמיתית לצחוק? מסתפקים בשרבוט. החיקוי של ליף:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ