"גוללל סטאר": כשהדאחקה דחקה את הריאליטי

למרות הרעיון המבטיח והליהוק המצוין, יוצרי הסדרה תלו יותר מדי תקוות בהגדרה דוקו ריאליטי ושכחו ליצור פורמט אמיתי. התוצאה: הרבה דאחקות ומעט עניין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"גולללל סטאר" מוגדרת על ידי יוצריה כסדרת דוקו-ריאליטי. צמד המילים הזה – דוקו ריאליטי - מעטר לאחרונה את עמודי ההסבר של יותר מדי סדרות. מעושרות, חי בלה לה לנד, מחוברים, שלוש, וTLV עושים את תל אביב הן מייסדות הז'אנר, שנולד כניסיון לעשות ריאליטי ובו בזמן לצאת לידי חובה ולשדר קצת דוקו. הטוב שמכל העולמות. אבל ב"גוללל סטאר" שכחו מהמאפיינים ההכרחיים של כל אחד מהז'אנרים (דוקו טוב חייב לעקוב אחרי דמויות מעניינות ולריאליטי דרושה איזושהי תחרות) וקיוו שהתמהיל בין בידור לתעודה יעשה את שלו. תוכנית טובה צריכה יותר מזה. » גוללל סטאר - כל הכתבות

לכאורה מדובר ברעיון גאוני: לקחת עשרה מפורסמים שרוצים להתפרסם יותר, לסגור אותם בבית ולהגשים להם חלום ישן – להפוך אותם לשחקני כדורגל לקראת משחק מול נבחרת האגדות של הכדורגל הישראלי. הישרדות VIP הוכיחה שלא צריך הרבה יותר מכמה סלבס עם אגו מנופח כדי לייצר דרמה, קבוצה סגורה בווילה היא נוסחה מנצחת לשחרור היצרים, ונרטיב של להפוך מלוזרים לווינרים (אנחנו לא באמת חושבים שהעונה לא תסתיים בניצחון) היא נוסחה הוליוודית בטוחה.

אז למה גוללל סטאר לא מצליחה להתרומם? יוצרי התוכנית התאהבו כל כך בקלף המנצח שהם מחזיקים שהם שכחו לצקת לתוכו תוכן. אין הדחות, אין ריבים בין המתמודדים (לפחות לא עד הפרק סוף הרביעי), אפילו הווילה לא באמת סגורה והמתמודדים יוצאים ונכנסים אליה כמעט לפי רצונם. בקיצור אין עניין. אם ההצלחה של מחוברים היתה מבוססת על תיעוד החיים המעניינים של המשתתפים (עיין ערך כישלונה של מחוברות 2) וההצלחה של חי בלה לה לנד על הדמויות הצבעוניות והתחרות שנוצרה ביניהן – בגוללל סטאר התיעוד לא יכול להיות מעניין כי הדמויות לא מספיק מעניינות והתחרות פשוט לא קיימת. לכל המתמודדים יש אפילו מטרה משותפת, לא עלינו. כדי ליהנות מהתהליך שבו אדם מן השורה הופך לשחקן כדורגל עדיף ללכת עם סיפור הסינדרלה עד הסוף ולראות את "שחקי אותה כמו בקהאם". אין תחרות. מאחורי הקלעים של גוללל סטאר:

מה בכל זאת יש בגוללל סטאר? דאחקות. דאחקות שדחקו את הריאליטי החוצה. חבורת המאצ'ואיסטים, שמעטים מהם מצחיקים, מצליחה לייצר לא מעט רגעים משעשעים: הרומן הנרקם בין טום קשתי לרון שובל שמבוסס על הערצה הדדית הוא הברומנס המוצלח ביותר על המסך כיום ובכלל קשתי, שהובא על תקן הבלונדינית הפולטת משפטי קאלט, עומד בכל הציפיות. חוץ מקשתי ישנן עוד כמה הברקות ליהוקיות ובראשן אורן זריף. מלבד להחליש את הכוחות של הקבוצה היריבה, להפסיק את הנחירות של חבריו לחדר ולרקוח שיקויים, זריף מצליח לגרום לחברי הנבחרת לפקפק באנשי המקצוע שמאמנים אותה. נירו לוי ממלא כצפוי את תפקיד החרמן התורן, קובי אוז את מנפק התובנות האינטליגנטיות ואבי מלר את תפקיד ליצן החצר. כל אלו מצליחים לייצר חצי שעה מלאה בדאחקות שמעלות חיוך, אבל לא עושות חשק לצפות בפרק הבא. דאחקות זה פשוט לא מספיק, אחרת לשלום אסייג היה רייטינג.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ