אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלמנטרי ידידי: השרלוק של בריטניה גדול יותר

הגרסה האמריקאית לשרלוק מתגלה כאנמית, מנופחת, מוכרת מידי ועוול אמיתי למורשתו ולחזונו האומנותי של האיש שיצר את הדמות האלמותית

תגובות

הבריטים זעמו. בשנתיים האחרונות זכה הבלש הספרותי שרלוק הולמס לעדנה קולנועית וטלויזיונית מרשימה. סרטי הקולנוע של גאי ריצ'י בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור הכניסו מיליונים והמיני-סדרה של ה-BBC (שמיקמה את שרלוק במאה ה-21) נמכרה לעשרות מדינות ברחבי העולם וצברה מעריצים אדוקים. רשת CBS  האמריקאית אפילו הטריחה את עצמה מעבר לאוקיינוס כדי לבדוק אפשרות לרכישת הזכויות כדי ליצור רימיק מקומי ללהיט הבריטי. ואז הגיעה ההודעה. רשת CBS הודיעה על כוונתה ליצור גרסא "מקורית" לשרלוק שתעלה לשידור בספטמבר 2012. "זה מעניין מאד" הודיעה דוברת ההפקה הבריטית במסיבת עיתונאים "אנחנו יכולים רק להניח ששרלוק שלהם לא דומה לשלנו בכלל. אחרת נהיה מאוד מודאגים. אנחנו עוקבים אחריהם מקרוב ונהיה מוכנים להגיב על כל הפרה של זכויות יוצרים". ובכן, בבריטניה יכולים להירגע ולנשום לרווחה. שרלוק האמריקאי הוא בעיקר נוסחתי, מוגזם ודל קלוריות. בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים. » מגפת שרלוק הולמס נודדת אל המסך הקטן» שרלוק: הופך את הבלשות לאמנות

שרלוק האמריקאי הוא ג'וני לי מילר (טרייפוטינג, דקסטר) נרקומן בגמילה שגלה מלונדון כדי להתאכסן בדירה ענקית בברוקלין ניו יורק, כאחרון ההיפסטרים. בעוד השימוש בסמים מרפרף למספר התנסויות בחומרים לא חוקיים שהוזכרו בספריו של דויל (בעיקר אופיום) בתפקיד של ווטסון לקחו הכותבים חירות תסריטאית מופלגת. במקום סנצ'ו-פנצ'ו פחות אטרקטיבי עם עבר מלחמתי, גייסו לתפקיד את לוסי לו, שחקנית נטולת גיל וכריזמה שמסתובבת בהוליווד יותר מידי שנים בלי תעסוקה נורמלית. ליו היא ג'יין ווטסון, רופאה לשעבר שפרשה מעבודתה בעקבות מותו של פציינט על שולחן הניתוחים שלה ומתפרנסת כספונסרית למכורים שיצאו מגמילה. כדי שהולמס ירגיש בבית דאגו להקיף אותו במוטיבים בריטיים ככל האפשר. ניו יורק מעולם לא נראתה אפורה וקרירה יותר. מפקד המשטרה הוא בעל מבטא אירי מובהק והשוטרים הטובים של משטרת ניו יורק דואגים לקרוא להולמס בסמלי הממלכה המאוחדת אחת לדקה ("דבר עם הארי פוטר פה" או "אם הנסיך צ'רלס יסכים"). את כל העסק מממן האבא העשיר וחסר הפנים של הולמס שגם שוכר את ווטסון כדי להשגיח שבנו לא ידרדר חזרה לתהומות החומרים האסורים. סופרסייז הולמס. אלמנטרי:

ב-CBS לא אוהבים לקחת סיכונים או לאתגר את הקהל שלהם עם נוסחאות שלא הוכיחו את עצמן בעבר. באלמנטרי שולבו שני ז'אנרים בסיסיים שסייעו לעלילה לעבור אדפטציה אמריקאית. את הגיבור המיוסר, הגאון, חסר הכישורים החברתיים והאובססיבי העתיקו כמעט אחד לאחד מהאוס והמנטליסט. את פרשיות המתח/ רצח/ פשע שנפתרות בתוך 40 דקות נטו השאילו מפורמטים מוכרים כמו CSI  ו – NCSI ויחד יצרו מוצר נטול מקוריות שמחוויר מבושה מול הגרסא הבריטית המוצלחת. הפתרון לסיפורי הפשע חסרי הברק והתחכום מתגלה בשלב יחסית מוקדם של העלילה והוא נראה מקילומטרים. בפרקים החדשים עוד לא נמצא פרופסור מוריאטי מיתי שיציב תחרות אמיתית ליכולת האבחנה והסקת המסקנות של הולמס ואנחנו רצים עם הדמויות מזירת פשע אחת לשנייה מבלי שממש אכפת לנו מי הרוצח. אפילו השימוש בכלים טכנולוגיים זמינים כמו סמארטפונים, טאבלטים ושירותי המפות של גוגל שרושמים נוכחות נאה בסדרה הבריטית נעדרים מאלמנטרי וחבל. לכם יש יותר גדול.

עם תעלומות סטנדרטיות ושבלוניות נותר להסתמך רק על מערכת היחסים בין הולמס לווטסון שלו. למרות שמדובר בגבר ובאישה ופוטנציאל המתח המיני יכול היה לעורר סקרנות ועניין, באלמנטרי החליטו להתעלם מכך לחלוטין ומתוך בחירה. הולמס האמריקאי הוא גבר יצרי, מיני, עמוס קעקועים (סצנת הפתיחה מציגה אותו עם פלג גוף עליון חשוף ולאחר סשן סקס אלים) ועם מבטא בריטי מטונף. בניגוד לעמיתו הבריטי המצוחצח על מעיליו הגזורים בקפידה, הולמס של ג'וני לי מילר נראה כאילו הוא זקוק למקלחת טובה וכוס תה חמה. מערכת היחסים ביניהם מתחילה כהיררכית (היא נשלחת כדי להשגיח עליו) מתהפכת על פיה תוך שלוש סצנות (הוא גאון שמייעץ למשטרת ניו יורק) ולבסוף מתיישרת לסטטוס קוו. גם ווטסון יודעת דבר או שניים על זירות פשע והמתח המיני ביניהם הופך להיות קשר אפלטוני שמבוסס על הערכה וכבוד הדדי. מה שעבד טוב בגרסאות אחרות שנשענו על אוירת הברומנס והומואירוטיות מקבל פה תפנית משעמם של גברים ונשים יכולים להיות ידידים טובים. ובכן, הם לא. ונורה אפרון אמרה את זה טוב יותר.  תחילתו של ברומאנס נהדר. שרלוק הבריטי:

אנשים אוהבים את שרלוק הולמס בגלל שיכולתו המקצועית מפצה על הפגמים באישיותו. להולמס מותר להיות עצמאי, אינדיווידואלי, חוצפן ואובססיבי כי הוא יודע לעשות דברים שאנחנו לא מסוגלים. בתמורה הוא מקבל בדידות חברתית, מבט עצוב בעיניים ואישיות גבולית. הולמס של ג'וני לי מילר נראה כאילו הוא לא לקח את התרופות שלו בזמן. הוא עצבני תמידית ונראה כאילו הוא על סף התקף אפילפסיה. המשחק שלו מסריח ממאמץ והמציאות שלו מלאכותית. אפילו הרמזים על אובדן שחווה בעבר ובעטיו נאלץ לעזוב את לונדון עובר בצורה גמלונית ולא משכנעת. הולמס הוא גיבור רהוט ושנון אבל הוא גם בלגן מעצבן ומרגיז שאי אפשר להתחבר אליו, לרחם אליו או לקנא בו. הוא לא חכם כמו שרלוק הבריטי, לא עמוק כמו האוס ואין לו סצנות פעולה משכנעות כמו של רוברט דאוני ג'וניור. אלמנטרי מיועדת לקהל צופים בינוני שלא מחפש אתגרים בפריים טיים אלא פשוט להעביר שעה קלילה עם פרשיית מתח שנפתרת אחרי הפרסומות. ב-CBS נצמדו לרשימה דמיונית (צילום אומנותי, שנינות, סיפור רקע מסתורי וטראומתי, דמויות משנה קשוחות) וביצעו אותה בהצלחה, אבל שכחו את המקוריות והכיף בסיפור. כל התבונה והחוכמה שהופיעה ביצירות המקוריות דויל הופקעו לטובת השפרצות דם על הקיר וביצועים תפלים של השחקנים הראשים.

אלמנטרי באה להחליף את השידורים החוזרים של האוס או לחפות על עייפות החומר של CSI, אבל היא לא יוצרת פה משהו חדש. למעשה השימוש שלה בדמותו האייקונית של הבלש הכי מפורסם בעולם היא עוול אמיתי למורשתו ולחזונו האומנותי של האיש שיצר אותו. הבריטים יכולים להיות רגועים. שלהם עדיין הרבה הרבה יותר טוב.

כתבות שאולי פספסתם

*#