אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סדרת הרשת של גולדסטאר: ברלד וארז אינפנטיליים מתמיד

אם התסריטאים של סדרת הרשת החדשה של ירון ברלד ודודו ארז שתו מהמוצר שהם מקדמים בזמן הכתיבה, ניתן להוסיף גם אינפנטיליות לרשימת תופעות הלוואי של בירה. זיו יצחקי לא צוחק

תגובות

ימים קשים עוברים על יצרני הסיגריות והמשקאות האלכוהוליים. המיסוי החדש העמיד את העלויות של כוס בירה עם סיגריה באותו קו עם המחירים בחנות של ניקול ראידמן. המסקנה המתבקשת היא כמובן להרחיב את קהל המשתמשים במוצר כדי לשמור על ההכנסות. במקרה של גולדסאטר החליטו כנראה, שפלח השוק שעדיין לא נכבש על ידי אף אחת מהמתחרות, הוא קבוצת הגיל שנתיים עד חמש. אחרת, קשה להבין מדוע בחרו את סדרת האינטרנט "סנאי סנאי" בכיכובם של ירון בלרד ודודו ארז כאמצעי שיווק. הראשון מוכר לקהל הרחב מבובה של לילה שם הוא בעיקר נוהם או פולט שורות שאורכן לא עולה על חמש מילים רצופות. באווירת הסבבי באבי של "בובה של לילה" זה עוד אולי עובר כהומור. ב"סנאי סנאי" הכישורים שמביא בלרד אל השולחן מזכירים ריחות עבשים של בדיחות גופניות מערבי מאיר רמז במועדון נובמבר אי שם בתחילת האייטיז. אורכו של הפרק כולו אינו מגיע לשבע דקות, אך במהלכן מספיק בלרד להשפריץ שלג מהפטמה, להדביק פלומבה לכרס, למעוך במו ידיו צלחת חומוס עם שתי פיתות ולנפנף בדילדו עצום מול הפנים של דודו ארז. וזו רק רשימה חלקית ביותר של מה שמנהלי השיווק של גולדסטאר החליטו לקטלג כהומור. זהו גם רק חלק מה שלברלד יש להציע לקהל שלו. אם לשפוט לפי קטע הסטנד אפ שלו שמופיע ביו טיוב, ל"סנאי סנאי" עוד מחכות פסגות חדשות של הומור לכבוש, הכוללות גם חיקויים של בובות טלטאביז מגיעות לסיפוק מיני באופן עצמוני. מתאים לגילאי שנתיים עד חמש. הפרק הראשון של הסדרה החדשה:קשה לדמיין מה כללה התקרובת שצרכו התסריטאים של "סנאי, סנאי", אבל אם הם שתו מהמוצר שאותו הם מקדמים, אפשר להוסיף להשמנה, אובדן שליטה והאנג אובר גם אינפנטליזציה קשה כתופעת לוואי של שתיית בירה. דווקא אותה חברה שהשכילה בשנים האחרונות באמצעות סרטונים קטנים, אבל חכמים, עושה צעדי ענק לאחור כשהיא מחברת את המותג שלה להומור שהפסיק להיות רלוונטי עם סרט המתיחות האחרון של יהודה ברקן.אולי עוד אפשר למצוא ב"סנאי, סנאי" ניסיון, מגושם ביותר, לחבר את האיד של דודו ארז המאופק יחד עם האגו של ירון בלרד שלוח הרסן, אבל רוב הזמן שניהם חולקים את אותו מסך, אך כל אחד מהם משחק בסרט אחר לגמרי. ארז, שלראשונה נראה בציבור שלא בחליפה, ממשיך להיות אותו דודו ארז, רק עם הרבה פחות מתח ומאמץ בלסת, שמשחררת ממנו סוף סוף את אינטונציית קריין החדשות הנצחית שלו. בלרד ממשיך בשלו ודי ברור שהרפרטואר לא היה משתנה בין אם "סנאי, סנאי" היתה מקדמת בירה, מכונת כביסה או חברת נקניקים. בסופו של דבר, המוצר צריך להיות מאוזכר, אך הוא מופיע בחלק כל כך לא נעים חזותית, שאולי דווקא התיאוריה שגורסת כי התביעה של אפל נגד סמסונג נועדה בכלל למוטט את גוגל, תעשה חסד עם גולדסטאר ביום שיימחה יוטיוב מעל פני האדמה, ועימו גם החרפה הזאת.

כתבות שאולי פספסתם

*#