אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יום האם" משאירה את הפוליטיקלי קורקט בצד

דניאלה לונדון דקל, שאזרה אומץ ועברה מקומיקס לסדרה קומית, מקפידה לחשוף בכל מילה בכתיבה שלה את הנקודות החלשות ביותר של כל אחד מאתנו, אבל קודם כל את של עצמה. רק על זה מגיע לה כל הכבוד

תגובות

להיות אישה, תגיד לכן כל בחורה מעל גיל 25, זו עבודה במשרה מלאה. מלבד הקריירה, צריך לתחזק לוק ודיאטה, לעשות שורשים, לתפעל בית ובעל וגם למצוא זמן לחברות, כוס קפה ומיצוי עצמי. לא פלא שאן מארי סלוטר יוצאת להתבכיין בתקשורת העולמית. עשרות שנים אחרי המהפכה הפמיניסטית נשים עובדות קשה יותר, מרוויחות פחות ונוטלות לעצמן עוד משימות כדי לעמוד באידיאל בלתי אפשרי. דניאלה דקל לונדון מסתכלת על כולנו מהצד (וגם על עצמה) ומתפקעת מצחוק. הטורים רווי ההומור שלה מצליחים לתמצת בריבועי קומיקס ואיורים בסיסיים במכוון הוויית חיים סיזיפית ומגוחכת עד דמעות, שכמעט כולנו מתעקשות לחיות בה. עכשיו אפשר לראות את זה בטלוויזיה. » יום האם - כל הכתבות והביקורות» וידאו: קרן מור הופכת לאמא המשוגעת על המסך

"יום האם" מגיעה למסך אחרי שנאלצה להתייבש על המדף במשך יותר מחצי שנה בשל אילוצי לו"ז, המשבר הכלכלי וההאטה בשוק הפרסום. ההחלטה של קשת להפיק סדרת מקור המבוססת על קומיקס פופולארי ופנייה לקהל נשי מובהק מעיד על הפנמה של ערכי צפייה מעודכנים. תעשיית הטלוויזיה האמריקאית כבר הפנימה מזמן: סדרות שפונות ישירות לקהל הנשי ומעמידות במרכזו גיבורה נשית שקל להזדהות איתה מביאות גם מפרסמים חזקים וגם רייטינג איכותי. 

יום האם מצליחה לנסח את האמירה הכי גלובלית על החברה הישראלית ולא אתפלא אם בקרוב נגלה שקשת כבר פועלים לייצא אותה לחו"ל. היא נפתחת בפרק חביב על מגפת הכינים שמתפשטת בבית והסתגלותו של דור ההורים לתרבות האפליקציות. שתי סוגיות שמופיעות בכל בית בעולם המערבי. כבר בדו-שיח הראשון של דניאלה עם בתה הצעירה אנחנו מבינים שלא מדובר באם המושלמת אלא באם המושלמת בדרכה. היא לא מוכנה לספר לבתה שיש לה כינים כדי שתוכל לשלוח אותה לגן ליום למחרת. גם מרכיב הבושה והפאסון שמרכיב את חיינו מוצג בצורה הכי לעגנית ואינטימית שאפשר. דניאלה, שמוציאה כינים באמצע הסלון לא מוכנה להכניס הביתה חברים וקרובים שיזהו אותה במצב המביך, אבל מהשליח של הסלולרי אין לה בעיה. כי היי, מתי היא כבר תראה אותו שוב? כיאה לקומדיות קלאסיות העלילה נעה בשני סיפורים מקבילים שמתאחדים לבסוף (כינים ואפליקציות) שמרכזים בתוכם שיאים קומיים קטנים ומשעשעים. לונדון-דקל מקפידה לחשוף לאורך כל הכתיבה שלה את הנקודות החלשות ביותר בקיום האנושי הישראלי, אבל מצביעה קודם כל על עצמה. תסתכלו עליה ותראו אותנו.

סצנת בית הקפה שמצביעה על האלי ישי הקטן שבכל אחד מאתנו היא אחת משיאי הקומדיה הישראלית העכשווית. דניאלה ומיקי יושבות ביחד לשתות קפה ומתלבטות לגבי צבע עורם של העובדים הזרים. הפוליטי קורקט שמלווה את בית הקפה התל אביבי, החבר הגיי והאמריקנו עם החלב חם בצד, כולם נזרקים לעזאזל כשהשתיים מוסיפות חלב לקפה כדי להגיע לצבע העור האופטימלי של הדוגמנית תוך כדי שהן מפזרות אמירות גזעניות. הכל כמובן בחוסר מודעות משווע שמגיע לשיאו בסצנה הבאה כשמיקי מגלה שבמקום סודנית הביאו לה אתיופית ומתחילה להשתולל. ("וזה לא שזה משנה לי הדברים האלו").

עוד תוספת מרעננת לסדרה הוא ההתמקדות במערכת יחסים חברית נשית בין דניאלה למיקי. מושו (דרור קרן) הוא אמנם מתפקד העזר כנגדה של דניאלה שבדרך פלא לא הופך לסמרטוט, אבל דווקא האינטימיות בין השתיים היא מה שעושה את הסדרה. זו מערכת יחסים אמיתית ואנושית של זוג חברות שהולכות ביחד כבר שנים, משקרות אחת לשנייה, מרמות, מתחמנות ומסתירות מידע, אבל גם מוכנות להתייצב אחת לצידה של השנייה בכל תנאי. המעבר בין פורמט גרפי של קומיקס לקומדיה טלוויזיונית הוא אינו מעבר קל ויום האם איננה סדרה מושלמת. דמויות המשנה זקוקות לליטוש מהיר ועמוק. דמות הספר הגיי למשל היא שבלונית ועצלנית ולא נראה שהושקע בה שום מחשבה. כמו כן, שיר הפתיחה הוא אחד המעצבנים שנתקלתי בהם והמתח הבין דורי עם הילדים הוא פונטציאל קומי לא ממומש. הבדיחות שעבדו בכתב ואפשרו לקורא להגיע אליהן בזמן שלו צריכות קצב משלהן בפורמט טלוויזיוני וחלקן נראות ממרחקים וחבל. אבל עם זאת מדובר באחת התוכניות החינניות לסתיו הקרוב ששמה במרכז חברות נשית ואת קרן מור. רק על זה מגיע לה נקודות.

כתבות שאולי פספסתם

*#