אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שידורי האולימפיאדה 2012: עומס שהטלוויזיה קטנה מלהכיל

העומס שאפיין את טקס הפתיחה הארוך מזכיר אולי את המשחקים האולימפיים עצמם, שגם בהם אי אפשר לראות את כל ההתרחשויות המקבילות בו זמנית. ערן לאור מסביר למה שידורי האולימפיאדה מקבילים לחיים בעידן הרשת

תגובות

אז איפה פגשה אתכם השעה שלוש בלילה שבין שישי לשבת? מנקרים מול המסך, רק מחכים שהלפיד הארור יידלק כבר וזהו? מנסים להגיד לעצמכם שאם המלכה יכולה להחזיק מעמד בגילה, אז גם אתם? אולי נשברתם והלכתם לישון רגע אחרי שתמו 15 השניות של כניסת המשלחת הישראלית לאצטדיון? או אפילו קודם, כשמיסטר בין סיים לנג'ס לתזמורת הפילהרמונית של לונדון?

מי שהצליח לשרוד את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 - שארך כמעט כמו הדרך מנתב"ג להית'רו - עד סופו, קיבל מהבמאי דני בויל הרבה סוגים של רגעים. חלקם היו מצועצעים (תמונות מחיי כפר אנגלי מסורתי? הכי "נער החידות מלנקשייר"), אחרים משעשעים (ג'יימס בונד בשירות הוד מלכותה, הפעם באמת) או משונים (אני מוכן להישבע שעשרות דמויות של מרי פופינס נלחמו בוולדמורט), ולצדם גם רגעים מפעימים (הדלקת הלפיד, בכל זאת) כפי שמתבקש מטקס פתיחת משחקים אולימפיים; מעין רכבת הרים היסטורית, תרבותית וספורטיבית, שאפשר היה לעלות עליה ולרדת ממנה בכל רגע נתון בערב הארוך הזה.מרי פופינס, רגע אחרי שהיא נלחמה בוולדרמורט (צילום: רויטרס)

העומס הזה, שבדקות רבות היה נראה גדול מכדי שהטלוויזיה מסוגלת להכיל ולתווך לנו אותו מלונדון הביתה (משימה שכנראה גדולה מדי על יורם ארבל מודל 2012), הוא קצת כמו המשחקים האולימפיים עצמם. אנחנו לא באמת יכולים לצפות בכל הענפים והתחרויות, גם אם נרצה וננסה. פה ווזארי באולם הג'ודו, שם הטלת כידון, קפיצה קטנה לריצת משוכות וקצת התעמלות מכשירים לפני שהולכים לישון עם מקצה או שניים מבריכת השחייה.

זהו עולם של ריבוי חלונות ומשימות, וכדי למצות את החוויה אנחנו צריכים לדעת מה אסור לנו לפספס, כדי שלא נישאר מחוץ לעניינים בטוויטר ובפייסבוק. זה נכון לעידן האינטרנט שבו אנחנו חיים בדיוק כפי שזה נכון לאולימפיאדת 2012. בויל מבין את זה, ובחר להעניק בטקס רגע של כבוד לסר טים ברנרס־לי - ממציא רשת האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותה; הוועדה המארגנת מבינה את זה, וסיפקה אפליקציה משוכללת לסמארטפונים שמאפשרת לעקוב אחרי כל רגע נתון במשחקים; וכן, גם ערוץ 1 מבין את זה, ומציג נבחרת מרובת שדרנים, פרשנים וכתבים, ואתר אינטרנט מושקע המאפשר לוותר על מסך הטלוויזיה הבודד ולבחור מבין שמונה מסכי דפדפן המשדרים במקביל תחרויות שונות מרחבי לונדון (גם שם, אם תהיתם, נקטעת הצפייה בכל שתי דקות בערך, לטובת תשדירי חסות מרגיזים ומציקים).בחסות ה-HD: שעתו היפה של הערוץ הראשון (צילום: רויטרס) בכלל, אל מול האולפן החללי ברוממה (שוב המון מסכים), ה־HD היפהפה בערוץ 511 (הרבה יותר מזה של ערוץ יורוספורט,למשל), כמות הפשלות הטכניות הנמוכה יחסית (בינתיים, כמובן) ואליל הקאלט משה גרטל ("רבותי, אם אתם יודעים את מספר הטלפון שלי אתם מוזמנים לסמס לי שאלות. אם תתקשרו, כמובן לא אוכל לענות"; "שוב שלום לכם מבריכת השחייה. אנחנו בלונדון, אתם בישראל"), מתבקש לכתוב שזוהי "שעתו הגדולה של ערוץ 1". אלא שחיפוש בגוגל של אותן מילים בדיוק מעלה תוצאות זהות לגמרי מ־2008 (אולימפיאדת בייג'ין) ומ־2010 (המונדיאל בדרום אפריקה). כלומר, בכל שנתיים מגיעה לדעת רבים שעתו הגדולה של ערוץ 1. אולי כי רק אז הם נזכרים בקיומו. ובכן, ברוכים הבאים לאולימפיאדת לונדון 2012, שעתו הגדולה של ערוץ 1. נשוב מיד אחרי החסויות.

כתבות שאולי פספסתם

*#