אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הבופור – פצע פתוח": שכול וכישלון

סרטם של אלון בן דוד וציפי ביידר לוקח על עצמו את המשימה הקשה של חיטוט בפצע הפתוח של קרב הבופור. אבל במקום לספק מענה לשאלות לגבי המחדל שהוביל למותם של שישה לוחמי גולני, מתמקד הסרט בגבורת הנופלים וביגון ההורים השכולים

תגובות

מקובל לומר שמלחמת לבנון היא נקודת מפנה בתולדות המקום הזה. "מלחמת היש-ברירה הראשונה", תחילתו של משבר אמון בין הדרג הצבאי והמדיני, גילויים ראשונים של סרבנות אידיאולוגית - כל אלה הופכים את "מבצע שלום הגליל", כפי שבחרו אלון בן דוד וציפי ביידר לכנות את המלחמה שנפתחה ביוני 82' בסרטם "הבופור – פצע פתוח", לפרק כל כך חשוב בהיסטוריה הישראלית. הסיפור של הקרב על הבופור, העומד במרכז הסרט, הוא במובנים רבים הסיפור של מלחמת לבנון: גבורה, אומץ לב, כושר אלתור והמצאה, בצד ברדק וחוסר תכנון, התחמקות מאחריות, ואבידות שספק רב אם היה בהן צורך. אלא שכפי ששם הסרט מרמז, בן דוד וביידר ניגשים אל הפצע הפתוח של מלחמת לבנון ושל מבצע כיבוש הבופור בזהירות רבה, רבה מדי, והשאלות המעיקות שהולכות ומצטברות לאורך הסרט נותרות ללא מענה. אוויר פסגות, שאול תחתיות כיצד קרה שבפיקוד הצפון לא ידעו על מה שהתרחש בבופור? מדוע לא הגיעה הפקודה על כך שאין צורך בכיבוש המבצר לכוחות בשטח? והאם הקרב היה מיותר, או שמא ממילא היה מתקיים בסופו של דבר? את כל השאלות האלה מעלים בן דוד וביידר בצורה מפורשת רק במחצית הסרט, כשאנחנו מתחילים להתוודע ל"אנרכיה שבפיקוד", אבל כולן נותרות להדהד ללא מענה עד השוט האחרון. אחרי סוללה ארוכה של מרואיינים שלקחו חלק בקרב, בהם גבי אשכנזי, משה קפלינסקי, דמויות מפתח בצמרת הצבאית והמדינית, ולוחמים, המדברים על ההכנות והתכנון המוקפד ועל  גבורת הלוחמים, מתברר שבפיקוד הצפון לא ידעו כלל על מה שהתרחש במבצר הצלבני עד שהתקבלו דיווחים ראשונים על פצועים. מי ידע על הפצוע? מתוך "בופור - פצע פתוח": 

אפילו נקודת השיא של הסרט, בה האב השכול יעקב גוטרמן מנתח בזעם כבוש את התמונה של בגין ושרון הזחוחים בבוקר שאחרי על הבופור, כשהם אינם מודעים ללחימה או לאבידות ומתפעמים מ"אוויר הפסגות", מחמיצה את הפוטנציאל הביקורתי שלה. בירור מעמיק של המחדל מפנה את מקומו להאשמות פשטניות על כך שבגין "לא הבין מספיק בצבא", והביקורת הנוקבת של גוטרמן על ההפקרות הנפשעת שהביאה לקרב הספק-מיותר מוחלפת בשאלה האם בנו התאבד או מת בקרב.   

מדוע נעצרו בן דוד וביידר באמצע הדרך ולא הביאו תשובות לשאלות החשובות שהעלו בסרטם? פשוט משום שקל יותר לראיין את קהלני מאשר לפתוח את תיבת הפנדורה של הארכיונים הצבאיים? או אולי חשבו שמוקדם מדי לפתוח את הפצע הפתוח ולחשוף את האינטרסים המכוערים והפוליטיקה המסועפת שמאחורי ההחלטות הצבאיות הרגישות האלה? לא ברור. מה שברור הוא שהפצע הפתוח של מלחמת לבנון מחייב יותר מזה, כדי שלא נספוג פצעים כאלה בעתיד.   

כתבות שאולי פספסתם

*#