היפה והחנון: אם כבר משימת חווה, איפה ההתפלשות בבוץ?

משימת החווה של "היפה והחנון" היא עוד דוגמא למגמה של ערוץ 10 למתוח כל פורמט מצליח לכדי מסטיק ארוך ומייגע. אם את המטרה המקורית כבר השגנו, למה צריך להמשיך בכוח?

זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין

הטוב

סהר. אני כבר לא יכול לחכות לספרה האוטוביוגרפי שבו תחשוף סהר את כל הסודות משהייתה במחיצתם של שלושה מותגים מרכזיים בחיים הישראליים: אלכס, ברברבאום ובשבקין. עד שזה יגיע, אין ספק שהאוויר הצח של קיבוץ שער גולן עושה רק טובה לפשיוניסטה מברצלונה. ניחוח הזבל וריח הקציר מעלים סומק בלחייה, אחוזי הלחות הנמוכים בעמק הירדן מיישרים את מחלפותיה והמרחק מברברבאום מעלה חיוך על שפתותיה.

הביקור ברפת מוציא מסהר כמה גלונים טובים של חמלה שעד כה לא נתקלנו בהם. עצם הרעיון שכל תכליתם של העגלים החמודים הוא להפוך לאייטם המרכזי בארוחת קומבינה בסניף הבורגר ראנץ’ הקרוב לבית מגוריה מעלה דמעות בעיניה של סהר. אפשר להבין אותה. עמוק בתוכה עלתה סהר על ההקבלה בין ההחפצה התכליתית שעושים לעגלים לבין האובייקטיזציה של נשים בתכניות ריאליטי. מאותו מקום עמוק מבינה סהר שלה ולעגלים יש הרבה יותר במשותף ממה שנראה לעין. אני לא יודע מי מביים את “היפה והחנון”, אבל הוא כנראה נתן לסהר יותר משלושים שניות כדי לחשוב על זה. 

הרע

נו, אז אחרי הקיבוץ מה עוד מחכה לנו? “היפה והחנון בעורף האויב”? “היפה והחנון-הרימו עוגן”? “היפה והחנון - החגיגה נמשכת”? “היפה והחנון במערב הפרוע”? עד לאן ימתחו את החבל? או כמה שציינה סהר, בצדק רב, היא לא באה להשתתף בהישרדות. לסהר לא טרחו להודיע, אבל העונה השנייה של “היפה והחנון” עברה תהליך הישרדותיזציה מקיף ומעציב. מפורמט קטן, מהודק, אופטימי וטוב לב היא הפכה לעוד תכנית ריאליטי שצריך למתוח ולמשוך עד אין קץ.

המטרה שלשמה כולנו התכנסנו מלכתחילה, קרי השינוי של כל הצדדים, הושגה כבר לפני כמה שבועות טובים. משם והלאה היפות והחנונים ממשיכים להתרוצץ כמו תרנגולות ערופות ראש ולהיתקל זה בזו בכל הכיוונים. חלק ניכר מקסמו של הפורמט הוא התמימות והקלולסיות של המשתתפים, הן הבנות והן הבנים. הניסיונות לתת לו זריקת מרץ בדמות תככים ומזימות בסגנון האח הגדול והישרדות לא עושים לו טוב. או כמו שלימדו אותי בקורס מדריכים בתנועה, משחק צריך לדעת לעצור בשיא.

האורות בחלונות של מחלקת ההרמה להנחתה של ערוץ 10 דלקו כל הלילה. ויתרו שם אפילו על האלגוריה ונתנו לצופים להתבונן במשך דקות ארוכות איך עשרה אנשים ממלאים דליים מלוא החופן בזבל ובפסולת שיוצאת ממעיים של פרות. שכל אחד יעשה את החשבון שלו אם זה אומר שמאכילים אותו חרא.

הלא מובן טוב, הבנו את העניין של הפרדת הזוגות וערבובם. אם באמת מתכוונים ללכת עם השטיק הזה עד הסוף, אז איך בדיוק אמורים לעלות לגמר הזוגות החדשים? על סמך מה הם יישפטו? מה אומר התקנון? והאם אפשר להגיש על זה בג”ץ? כל השאלות האלו מובילות למסקנה שנלה כנראה תקבל את ההצעה של פיני בשבוע הבא. ואם לא, אני מקווה שדליה דורנר עובדת על הבקשה להפוך לידידת בית המשפט.

אז מה למדנו? שטענת החיסכון במים היא מפלטו של הסרחן. אם ברבראום חושב שבאמצעות הימנעות מהמקלחות הוא יצליח להגיע קרוב יותר לרננה רז, יש לו טעות מרה.

שמיקי חיימוביץ’ יכולה לגנוז את התכניוות שלה לצרף את ענבל לסדרת “ישראלים 10”. הבחורה לא מוכנה להתנדב אפילו בכאילו.

שבמהירות שיא עובר אלכס מהצד של הדחוי והנלעג לצד של הדוחה והלועג. הצורה שבה הוא לעג לנציג קיבוץ שער הגולן היתה תעתיק מדויק של התגובות של היפות למפגש הראשון עם החנונים. אכן החיים הם גלגל.

ורגע של עברית

מצב כפית - לפי ליטל מדובר כנראה במצב לחוץ למדי. זאת בניגוד לשאיפה האנושית הבסיסית “לעשות כפיות”. כשהדברים נהיים לחוצים באופן מיוחד, המצב הופך למצב מזלג. לשימוש דובר צה”ל במלחמה הבאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ