רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סימני שאלה: עד כדי כך קל להתנתק מהיהדות?

הדרמה החדשה של "רשת" עוסקת בדילמות שמלוות צעירים שחוזרים בשאלה, אבל בפועל לא באמת מראה אותן על המסך. כתוצאה מכך הפרק הראשון שלה נראה תקוע, יבש ולא מאוד אמין

תגובות

דן שפירא מדבר יידיש. זה נהדר, באמת. יש רגעים שנדמה שזה כל מה שצריך. מצד שני, גם סבתא שלי עושה את זה לא רע. אבל בגלל שלא מנומס לערב סבתות ובגלל שאלוהים יודע שאני אוהבת את דן שפירא אולי נתחיל מההתחלה.

אתמול במסגרת ערב השידורים החדש של ערוץ 2, אחרי הסחרחורת של "360", שודר הפרק הראשון של הסדרה "סימני שאלה". חבורה של יוצאים בשאלה מהעולם החרדי בדירת מסתור תל אביבית. אין ספק - נושא הסדרה מעניין ותוקף מזווית חדשה את החיבור בין העולם הדתי לזה החילוני, חיבור שהטלוויזיה הישראלית מוצאת בו עניין מיוחד בשנים האחרונות. אך בעוד שתוכניות כ"סרוגים" וכ"חיים אחרים" נותנות מקום להתלבטות הפנימית שאף פעם לא מגיעה לכדי פתרון מוחלט וברור, ב"סימני שאלה" ההתלבטות הזו כמו לא קיימת. אהרון (יון תומרקין) למשל, היוצא החדש בדירה, מתפלא על הברכות והשירים של ערב שבת שממשיכים להתנגן בפי הסובבים גם לאחר שעזבו את הדת. התשובה היא פשוטה - אחד אוהב את השירים, אחרת חושבת ש"יש אלוהים, אין אלוהים, אני לא חד משמעית בעניין הזה". פוטרים אותו כלאחר יד כי ככה זה, עכשיו הוא באזור מעבר, דירת כלאיים. מעשנים ועושים קידוש, מה הבעיה?

ההתמקדות ב"סימני שאלה" לעת עתה היא בקשיים החיצוניים שעוברים על היוצאים, הדחייה והכעס של העולם החרדי כלפיהם לעומת הקושי להשתלב בעולם החילוני. אבל בזמן שמטען הקשיים הללו עומד באוויר, בפועל אנו רואים מעט מהם. למעשה, הדמות היחידה בפרק שמתמודדת עם קושי ממשי היא דמותו של אלי (שפירא. כן, שוב), שנאלץ לפגוש את בנו תחת מעטה התכתיבים והביקורת החרדית, אך מעטה זה מתנגח בו והמפגש לא צולח. כישלון ראשון, מכאן אפשר רק לצמוח.

לעומתו, ניתן למצוא פסיביות מוחלטת בחמי (איתי תורג'מן) המובטל שמבלה את ימיו בעישון סמים אפאתי. חמי מבטיח כי מצא דירה אחרת והפרומו של הפרק הבא מראה אותו נשכב על ספסל בתחנת אוטובוס. או, הנה קצת אקשן, בניגוד לישיבה שלו בפרק הזה, על הספה מול הטלוויזיה. בכדי לפצות אותנו על קבעון הזפזופ הוא פורץ בבכי על אלף אנשים שנהרגו בציקלון בבנגלדש תוך התייסרות על השניצלונים שאכל בצהריים. אה, אז הוא גם רגיש. קשה שלא לחשוב באותו הקשר על הודיה מ"סרוגים", יושבת אף היא על הספה מול הטלוויזיה בעת כניסת השבת וממשיכה לצפות בה, בלי דמעות, מחללת שבת לראשונה. היה זה רגע חזק לאין שיעור מהנאום הצדקני על בנגלדש.

אבל בנגלדש היא רק סיכה נוספת בגלגלו של הפרק הראשון. הפרק בשלו - לא שומע את האוויר המשתחרר, מסביר לנו בערך איפה אנחנו נמצאים על המפה, וואי וואי וואי לאן אנחנו הולכים לנסוע, אבל לא מוציא אותנו מהחנייה. הוא רומז על מתח מיני בין שני יוצאים, ועל יוצא אחר שעדיין לא חושדים בו במשהו (במה?!). מזל שיש פרומואים בעולם שיכולים להוציא מהבגאז' את הגלגל הרזרבי, כי בסופו של דבר מקומה של אקספוזיציה הוא בבגרות בספרות.

קשה להתעלם מרגעים שיוצרים בסדרה הזו תחושה של חוסר אמינות. אולי זה בגלל ריחוקו של הנושא, ממרביתנו לפחות, ואולי זה כי פשוט צריך להיכנס לתנועה. קצת לבטים פנימיים, איזו התחבטות טובה, דרמה, כמה כישלונות, ובעזרת השם הכל ייראה אחרת. את היידיש כבר יש לנו.

"סימני שאלה", ערוץ 2, 22:00

*#