רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיקור ההפגנות במצרים: מהומה רבה בלי הרבה מידע

הפרשנים לא באמת יודעים שום דבר, שליחי הערוצים למצרים לא מחדשים כלום והכותרות המתחלפות מפזרות צ'קים שלא ברור אם המציאות יכולה לפרוע. כך נראו מהדורות החדשות בסוף השבוע האחרון

תגובות

בנימין נתניהו הנחה את שרי הממשלה לא להגיב למהומות במצרים. מערכות החדשות, לעומת זאת, רשאיות, מצופות ונדרשות להגיב. למרות שמצרים כבר הוכיחה סף סבלנות דיפלומטי נמוך גם כשזה נוגע להתבטאויות שיוצאות מהתקשורת הישראלית, ע"ע פרשת יצפאן-מובארכ, הרי שבכל זאת העיתונאים יכולים להגיד את שהשרים נמנעים ממנו. למשל, לדון בשאלה שמן הסתם מטרידה גם את שרינו: מובארכ בחוץ – טוב או רע?

באופן צפוי, סיקור האירועים מתנהל בשני מסלולים בולטים, סביב הידיעות השוטפות. הראשון – התרשמות/התפעלות/התפעמות מהמתרחש. בזה אחר זה עולים פרשנים, מומחים, דיפלומטים לשעבר, אנשי אקדמיה, ומביעים את התפעלותם מהמראות. איך אומרים אצלנו? מדים!

יש אמנם משהו מתנשא בקורת הרוח שמלווה את הסיקור העיתונאי המערבי של הפגנות במדינות העולם השלישי, מין ניחוח פטרונות שמעורר אי נוחות – "ראו את הילידים! סוף סוף הבינו שהם צריכים דמוקרטיה" – אבל זה כנראה בלתי נמנע, ובמידה רבה מובן ומוצדק. הכישלונות האמריקאיים לכפות על מדינות שונות בעולם הר דמוקרטי כגיגית, רק מחזקים את החיבה המערבית להפיכות עממיות. כך הופך כל ניסיון הפיכה פנימי למעין תחרות, בה משמשים פרשני העולם המערבי כאוהדי האנדרדוג (העם), לעומת הפוליטיקאים, שאהדתם נעה על פי צו מצפונם האינטרסנטי. יוצא מכך שלפחות בזירה התקשורתית, ידם של האזרחים על העליונה. מה גם שטנק זה משהו שאף פעם לא מצטלם טוב על רקע עירוני.

את משק כנפי ההיסטוריה אפשר ממש להרגיש באולפנים. העיתונאים מופתעים לגלות כיצד בן רגע הופכים אייקונים מצרים קלאסיים שנתפסים אצלנו כאנשי ברזל, איתנים כמו הספינקס ונצחיים כמו הנילוס, דוגמת מובארכ וסולימאן, לפרצופים מרוטשים על כרזות נאצה. לפרשני האקדמיה זהו יום חג של ממש; לא כל יום זוכה חוקר להיות עד לרגע היסטורי המתרחש בתחום פעילותו. אינני יודע איך מרגישים ברחובות קהיר, אבל במהדורות החדשות הישראליות רוחות המהפכה כבר מנשבות. ערוץ 2 התחיל עם "מצרים על סף הפיכה", וערוץ 10, אחרי שהצליב את הנתונים, יישר קו למחרת. עכשיו רק נותר לקוות שהמצרים יספקו את הסחורה.

מי שעדיין לא סיפקו את הסחורה הם שליחי הערוצים למצרים. בדיווחיהם עד כה הם לא הוסיפו דבר שלא יכולנו לקבל ממקורות אחרים, אך ברור שנוכחות עיתונאית זרה במצרים, נוכח המגבלות התקשורתיות שמטיל השלטון, היא הכרחית, ועוד עשויה לשאת פרי (ערוץ 10, במהלך שיוכח אולי כנבואי, כבר שלח את אור הלר לעמאן). בינתיים, מואב ורדי מתערה בהמון כאחרון דייגי הנילוס, עד שאפשר לתהות אם הוא לא הקייזר סוזה של ההפגנות האלה.

המסלול השני בו מתנהל הסיקור הוא, כאמור, הזווית הישראלית. אין דין מהומות במצרים כמהומות בסודאן, בבוליביה, בתוניסיה ואפילו באיראן. הפעם מדובר במדינה שכנה, מרחק יריקה מאילת וכמה מאות מנהרות מעזה, מדינה שמנהלת עם ישראל יחסים דיפלומטיים, שלום קר ומתח גבוה. המשקפת הפרובינציאלית שדרכה אנו נוהגים להביט בעולם בלאו הכי הופכת בשל כך לטלסקופ, שבו כל פרט ופרט חשוב מהזווית הישראלית. כי אם כל הכבוד למצרים, לבעיות האבטלה ולקרבות הדמוקרטיה שלהם, מה שבאמת מעניין אותנו זה איך כל זה נוגע לנו. האם עלינו לאגור מזון לקראת מלחמה? האם אפשר לשלוף את ציוד הצלילה ולחזור לסיני? האם יצפאן יכול שוב לצחוק על מובארכ?

עיקר הדאגה באולפנים היה נתון להשפעות העתידיות של הפיכה עתידית עם יורש עצר עתידי וכוונותיו העתידיות על עתיד היחסים בין מצרים לישראל. לפרשנים יש מעט מאוד קלפים לשחק איתם; המהומות עוד בשיאן, המאזניים עדיין אינן נוטות לשום צד, והחמור מכל - אין מנהיג עתידי באופק. בניגוד למקובל בהפגנות ברחבי העולם, המצרים מנהלים את המערכה שלהם בלי ראשי אופוזיציה מוכרים שנמצאים בגולה או במעצר בית, בלי מפלגות, בלי אלטרנטיבות שלטוניות. זה גובל בחוסר התחשבות.

הפרשנים ניסו להיאחז במה שיש. מוחמד אל ברדעי - מועמד בעיקר מטעם עצמו בשלב זה - עומר סולימאן ושמות נוספים בדרגות הולכות וצונחות של רלוונטיות נזרקים לקלחת השחורה משחור. האמת היא שאף אחד לא יודע מה יקרה עד סוף היום, לא כל שכן מי ירש את מובארכ, אם בכלל, וכל אחד מנסים להגיד את זה במילים אחרות. אולי צודק נתניהו. לפעמים יפה השתיקה לחכמים.

מעניין, אגב, שבניגוד לתחושה ההיסטורית שמלווה רבים מהפרשנים באולפן, מנהלי לוח השידורים מחזיקים פאסון. עוד לא נולד המוחבראת שיזיז את "האח הגדול" מהמשבצת.

*#