אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האח הגדול 3.0: ליהיא היא הדנה ספקטור החדשה

למה כניסתו של ארוסה לשעבר של ליהיא לבית ה"אח הגדול" מרתקת כל כך? האם אנחנו באמת מתעניינים במערכת היחסים בין השניים, או שמא בעצם נהנים להעניש בחורה שהלכה לפי צו ליבה כנגד כל המוסכמות?

תגובות

"נעשה את זה, הא?" (ארז לאסי, רגע לפני)

אף אחד לא אוהב להיות האיש הרע. פרידה לא אוהבת ודנה לא אוהבת. ליהיא, כפי שהעידה ההתחרפנות שלה הערב, גם היא לא אוהבת, לפחות לא כשהיא צריכה לשאת בתוצאות. ההתגוננות של אסי עזר מפני השמועות המרושעות כאילו הפקת "האח הגדול" מונעת על ידי רעב בלתי נלאה לאסאמאסים, מעידה שגם הוא לא אוהב להיות האיש הרע. גם האח הגדול לא אוהב, ולמרות שהוא עושה כאילו לא אכפת לו, כנראה שגם ארז טל לא אוהב. הם יודעים שהם יעשו כמעט הכול בשביל אסאמאסים, או ספונסרים, או רייטינג (אולי יותר קל לקרוא לזה בידור). הם יודעים גם שה"כמעט" הזה הולך ומצטמצם מעונה לעונה. ועדיין, הם לא אוהבים להיות האיש הרע. אף אחד לא אוהב.

» תכירו: הדיירים החדשים בבית "האח הגדול"

"קופרמן ירד כל כך נמוך שאני מקבל אורגזמה" (ישראלים מצייצים #1)

אם אף אחד לא רוצה להיות האיש הרע, איך זה שהרוע כל כך נפוץ. שאלה פילוסופית שהאח הגדול, כניסוי אנתרופולוגי כמובן, לא יצליח לענות עליה. עניין של דיסציפלינה. אבל בואו נניח רגע לרוע. שנייה וחצי לפני כניסת הדיירים החדשים לבית שצמוד לבית האח, עוד נראה קמצוץ של אנרגיות טובות על המסך, כולל מוסיקה נעימה, בובות רכות, פעילות חיובית משותפת, ואפילו עדויות לכך שפרידה ודנה סיבנו כלים בצוותא.

"אין שמחה כמו שמחה לאיד" (ישראלים מצייצים #2)

אבל אז הגיע הרגע. כל העונה הייתה בנויה לקראת הקליימקס הזה: אבירם נכנס לבית הצדדי, מהוסס ומנסה להסוות את ההיסוס. ליהיא מייבבת, מתפרקת, ממלמלת, המומה, צועקת. "such a piece of shit". עתי מחזיק לעצמו במצח, מחפש בובת בד להסתתר מאחוריה. דנה דווקא לא נראית מוטרדת. אולי רק קצת, הרי גם היא לא רוצה שיחשבו שהיא האיש הרע. "יה ביצ'ס אנחנו רוצים את הגלדיאטור בפנים!!" (ישראלים מצייצים #3)

מי שהתבקשה אתמול לשלם הייתה ליהיא גרינר. לא כוס התה שלי ובחורה די מעוררת אנטגוניזם באופן כללי, אבל גם בחורה. האם זה מקרי שאנחנו כל כך אוהבים לשפוט נשים שהולכות עם הלב שלהן, גם אם זה לא תמיד מתיישב עם המוסדות המונוגמיים הקשיחים שסביבן? האם ליהיא גרינר היא לא עוד דנה ספקטור? האם באמת כל כך אכפת לנו מהפגיעה שהיא פגעה בבחור ההוא, שמעורר אנטגוניזם לפחות כמוה? או שאולי אנחנו סתם אוהבים לאלף את הסוררת?

"סאדיזם טהור משהו מדהים לא הצלחתי להעתיק את עצמי מהמסך וואו" (ישראלים מצייצים #4)

אף אחד לא אוהב להיות האיש הרע. אבל כולם אוהבים להסתכל. מתי זה מרושע להסתכל? עד מתי זה בסדר? האם מותר לאנשים ונשים להתאבד פומבית, במובן הסימבולי, לוותר על חופש התנועה, הבחירה והזכות הבסיסית לכבוד? האם אנחנו מרשים להם את זה? למה כל כך כיף להסתכל? האם זה אומר שאנחנו האיש הרע?

אבירם. להחזיר לך את הכבוד הגברי? על ידי כניסה לבית?? באיזה קטע? ואיפה לעזאזל אני הייתי כשאלוהים חילקה את כל כוחות השכנוע ביקום לצוות ההפקה של האח הגדול?

*#