רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העונה החדשה של ערוץ 24: לא מזרחית כמו שחשבתם

יום שלם מול האולפן השקוף החדש בהוד השרון - הייתם שורדים את זה? לניב שטנדל לא הייתה ברירה, ובכל זאת הוא הצליח לשמור על שפיות ולסמן יתרונות (גל ומרגול, סיוון קליין), חסרונות (אלירז שדה ואילנית לוי) ואפילו לעלות על סטטיסטיקות מפתיעות

תגובות

מחשבות שעלו בי בזמן הצפייה בלוח השידורים החדש של ערוץ 24:

יכולתי לקרוא את "יוליסס" עד הסוף.יכולתי לראות את כל העונה הראשונה של "המתים המהלכים".יכולתי לראות את כל העונה של "האח הגדול" עם איילה רשף, ולהבין קצת יותר טוב מי זו איילה רשף.יכולתי לעבוד על דוקטורט.יכולתי לנסוע לקניון, לעמוד מחוץ לאולפן השקוף ולעשות פרצופים, ובדרך גם לקנות תנור קטן כי נהיה פה קר בימים האחרונים.יכולתי לשמוע את התקליט היחיד של "מנגו". בלופ.יכולתי למצוא תרופה לסרטן.

בשלב הזה בערך הסתיים השליש הראשון של התוכנית "יפה לך", והבנתי שהמחשבות האלה לא יובילו אותי לשום מקום. אני כאן מול המסך, על פי צו עורך, וכדאי שאתרכז, משום שקל מאוד לאבד את חוט המחשבה כששלוש גראציות מקשקשות במקביל על שופינג והרגלי תזונה.

ערוץ 24 השיק לוח שידורים חדש. הצטרפתי אליו ביום שני, אחרי שנתתי לו את היום הראשון להתארגנות. נדרשתי להצצות חוזרות ונשנות בלוח, ובמסך, כדי להבין מה בדיוק השתנה פה. שלוש הבנות של "יפה לך"? היה. גל ומרגול? מכיר. אלירז שדה? נתקלתי בשם. אז מה חדש?

ובכן, המסקנה שלי היא שהחדש הוא הלוקיישן. האולפן השקוף העתיק את עצמו לקניון "שרונים" בהוד השרון – או, כפי שמקפידים לומר בערוץ, "מתחם שרונים", ללמדנו שהם לא עברו לאיזה קניון עירוני קטן ושכוח, אלא לקומפלקס מפואר של... ובכן, חנויות, וגם סופר מרקט אימתני. איך זה משפיע על לוח השידורים החדש? בשיתופי פעולה עם חנויות הקניון, כמובן, כמו 70 אלף שקל לבזבוזים. מי אמר "ערוץ מסחרי" ולא קיבל?

11:00 - "יפה לך" עם אורנה דץ, מיכל אמדורסקי ושרון חזיז

הבוקר נפתח עם הפרת הבטחות. דרך מאוד גרועה להתחיל, או לחדש, מערכת יחסים עם צופה. אמדורסקי עושה שופינג באמריקה, חזיז מצטלמת (שוב) ל"עניין של זמן", והדצה נותרה בגפה. מספסל המחליפות הוקמה מיכל צפיר, ומקבוצת המילואים של כישרונות "קשת" נקראה איילה רשף. אפשר להמשיך לפטפט.

חלופת התפקידים הבהירה שדץ הביתית היא המגישה הבכירה האוחזת במושכות, וצפיר ורשף נתנו ספייס. צפיר תפסה את משבצת המבוגרת האחראית, זו שמסתכלת בתמיהה/ביקורתיות, אינני בטוח, בהרגלי האכילה של הקולגות הרזות שלה, שלא מהססות להסתער על בורקסים וחטיפי שוקולד בזמן שהיא חושקת בתפוח. צריך אחת כזו בכל תוכנית, אני מניח, כדי שנשים שאינן סלבריטאיות צנומות לא ירגישו רע עם עצמן, או כדי שלא יחשבו שלאכול ממתקים ולהישאר רזה זה משהו שקורה גם לבחורות אמיתיות.

רשף היתה החיזוק הצעיר והבלתי מנוסה. היא תפקדה בסדר גמור, ובשלבים ארוכים של השיחה ריחמתי עליה. מול החברות בין דץ לצפיר, שחוצה את גבולות המסך, נראתה רשף לעתים כאחיינית שנקלעה לשיחה בין דודותיה ולא ממש יודעת להשתלב. גם פער הדורות לא עבד לטובתה.

רוב השידור – זה שבין הפרסומות לקליפים – זכור לי כרעש לבן קונסיסטנטי. במחצית מהזמן לא הבנתי מה הן אומרות, מכיוון שהן דיברו סימולטנית, ובמחצית השניה זה לא עניין אותי. שלושה אורחים הצליחו בכל זאת למשוך את תשומת לבי:

א. ראיון עם ירון ברובינסקי מ"לעוף על המיליון" – צעד מפתיע ומעורר התפעלות, שהרי מדובר בקידום תוכנית מערוץ 10. ביום שהיה כולו פליטי ריאליטי וטאלנטי "קשת", זה לא עניין מובן מאליו.

ב. חן אהרוני מ"כוכב נולד" סיפר שבשירותו הצבאי הוא מעודד נוער להתגייס בתל השומר, וגרם לי לתהות מדוע בחור שאינו חייל קרבי (ולא משנה למה, יתכן שהסיבות לגיטימיות) הוא זה שמעודד נוער להתגייס. להתגייס למה? לשירות בתל השומר כדי לעודד נוער להתגייס לשירות בתל השומר כדי לעודד נוער להתגייס וכן הלאה?

ג. מוכר אומלל שהתבקש להציג בפני הבנות מערכת כלי נגינה אלקטרונית, בפינה שהפכה למביכה למדי, מבולגנת ולא מלוטשת ולו במעט, כמו חזרה מצולמת שהיתה צריכה להיגנז מיד.

13:30 - "גל ומרגול" בצהריים נכנסו לשידור החי באולפן החם (או שזה היה הפוך?) גל אוחובסקי ומרגול. חיפשתי סימנים של טינה או כעס בין השופטת המכהנת של "כוכב נולד" לעמיתה הגמלאי. לא מצאתי. פסטורליה בין עדתית שכזו אי אפשר אפילו לדמיין.

להפתעתי, התוכנית נפתחה עם תכנים רציניים. בהנחה שפרשת אבי נמני היא תכנים רציניים. מרגול איבדה נקודות מיד כשהתגייסה בבוטות לטובת ידידה ואף הוכיחה חוסר בקיאות בחומר ("כל עכברי התקשורת צצו פתאום. איפה הם היו לפני הפיטורים?". הצצה קלה במדורי הספורט היתה מגלה לה שאת מה שאומרים על נמני, אומרים כבר הרבה שנים).

אוחובסקי אף הרצין את הטון, ועבר לדבר על הירי בחברת הקונגרס האמריקאי ועל האיומים כלפי המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן. אכן, עושה רושם שדיונים חשובים ועמוקים מתנהלים באולפן השקוף. קאט לקליפ של רגב הוד.

כשחזרנו מהפרסומות, שלומי שבן הופיע באולפן עם שפם שמיצב אותו על הסקאלה שבין שחקן קולנוע תורכי לכוכב פורנו. לקח לי כמה דקות להתאושש, ושבן למרבה המזל מיהר לפזר מחנו וכישרונו על האולפן ולשכך את ההלם. בהמשך התנהל דיון על "האח הגדול", בהשתתפות כוכבי התוכנית בדימוס שרה ויורם. היה עמוק. ואף אחד לא הזכיר את העובדה שגם אוחובסקי הוא פליט ריאליטי טרי.

בשלב האחרון התוכנית עברה להילוך גבוה באמת, כשגצים עפו בין מרגול לדור דניאל. לא סתם ריב סנסציוני, אלא ויכוח אמיתי ונטול התנחמדות (כמעט). ברגע הזה החלטתי שאני מחבב את התוכנית הזו, משום שהמנחה שלה לא מלקקת למרואיין, ומשום שהכימיה בין המנחים מצוינת ונטולת חנפנות. מי שהפריד ביניהם ב"כוכב נולד" אולי סבור אחרת.

15:30 - "בחזרה לתיכון" עם סיון קליין

אחת מההברקות החדשות של העונה היא תוכנית במסגרתה סיון קליין יוצאת עם הניידת לתיכון אקראי בארץ, ומציגה ואריאציה נערית על "ד"ש עם שיר". בעצם מדובר בקריינות רצף בין קליפים, עם נערים מתחלפים שמקדישים את השיר לחברה/אמא/חבר'ה. אהבת נעורים זה תמיד מחמם לב. מה למדתי? שהנוער, או לפחות זה שלומד בתיכון "הרצוג" בחולון, אוהב מזרחי. נגמר 7:1 לים תיכוניים. ספרתי.

16:30 - "תודה, בבקשה, סליחה" עם אלירז שדה ואילנית לוי וזו ההברקה השניה של העונה - אילנית לוי שודכה לאלירז שדה לתוכנית שמארחת אנשים מן הישוב המעוניינים לפרוש מעל הבמה בקשת תודה/בבקשה/סליחה בצירוף שיר. למעשה מדובר בסמי-ריאליטי, משום שלצד אנשים מן הישוב, מופיעים בתוכנית גם אנשים מתחומי האמנויות שבאים כדי לקדם את הקריירה שלהם: בוגרת "רימון", זמר חאפלות, מורה דרך מזמר. אין בכך כל פסול, זה פשוט לא שונה מהותית מ"כוכב נולד". כמובן שמכל בחינה אחרת, זה שונה לחלוטין.

וכמו שקורה לי עם כל תוכנית ריאליטי, לא התחברתי. אני לעולם לא מצליח להבין למה זה מעניין. הפעם מדובר במקרה חמור במיוחד, מכיוון שחלק מהאנשים לא מנסים להציג כאן את כישרונם בתחום מסוים (זמרה, "הישרדות" וכו'), אלא פשוט באים לשיר באמתלה כלשהי. גם בכך אין כל פסול, אבל אל תספרו לי שערב קריוקי צריך לעניין אותי.

נקודת השפל בתוכנית נרשמה כשאחת האורחות ביקשה לבקש סליחה מהגננת של בנה, מכיוון שלפני שמונה שנים תלשה פאה מעל ראשה בהתקף זעם. זוהי נקודת שפל, מכיוון שאילנית לוי הגיבה למקרה העצוב הזה בצחוק מתגלגל. האישה, לעומת זאת, היתה חתומת פנים. היא באמת הרגישה בושה וצער, וגם אני – צער על הגננת שהסתובבה קרחת ובוכיה בין הילדים והסייעות, ובושה על אילנית לוי שצוחקת לאידה. זה היה אחד מאותם רגעים שבו הרוע של הריאליטי מתפוצץ לצופה בפרצוף, והלוואי שהיו מספיק צופים מול המרקע באותו רקע כדי לחוש בכך.

18:00 - "ערב שירה בציבור" עם עינת שרוף שום ערב מוסיקלי אינו שלם בלי שירה בציבור עם עינת שרוף. שרוף אירחה מקהלה מקומית, ומבחר זמרי עבר, כמו אופירה גלוסקא ודורית ראובני. היה בדיוק כמו שערב שירה בציבור עם עינת שרוף נראה תמיד, אני משער. שתי נקודות שבכל זאת צדו את עיני:

א. שרוף, מנהלת מכורח עיסוקה, מתפקדת כמנהלת אולפן ומסמנת לקהל מתי למחוא כפיים.ב. גבי שושן, שברגעים הראשונים לא זיהיתי אותו, וחשבתי שעושים כבוד לדוד לוי. גם הקול כבר לא אותו קול. היה קצת עצוב.

בשעה שמונה פרשתי. היה יום מייגע, ושעשועון חיקויים עם דידי הררי כבר היה מעבר לכוחותי. שתי הערות אחרונות לסיכום הצפייה:

א. למה זה טוב, אולפן שקוף? כדי שאוכל כל הזמן לראות אנשים מנופפים לשלום או עושים פרצופים מאחורי המנחים והמרואיינים, שמנהלים לנהל שיחה וללכוד את תשומת לבי? לטובת מי זה עובד? ולמה אני צריך שדווקא בקטע הכי יפה של "מותק, את אצלי בראש", במקום לשקוע עם הצלילים, אני צריך לראות ילד עושה שלום בין הפסנתר לשלומי שבן?

ב. בגלל שמדובר בסופת מלל מתמשכת, עם פאוזות לשירים, החלטתי לנצל את הזמן ולבדוק את הטענה שערוץ 24 הפך לבית אקסקלוסיבי למוזיקה המזרחית. להלן הממצאים:

בהופעות אולפן (הכוונה לאמנים, לא לזמרים מזדמנים מהקניון) – 3:1 לטובת הלא-מזרחי.בקליפים, לא כולל התוכניות של סיוון קליין ועינת שרוף – 11:8 לטובת המזרחי. תוצאה צמודה יחסית, ובמהלך שעות הבוקר זה היה אפילו הפוך. אצל גל ומרגול יחסי הכוחות התאזנו והחל המהפך, שהגיע לשיאו אצל אלירז ואילנית.

כך שעל פניו, נראה שערוץ 24 שומר על סטטוס קוו יחסי בין המוזיקה המזרחית למיינסטרים הגלגל"צי. מה שברור מעבר לכל ספק הוא, שהתיכונים שייכים לים תיכוניים, ושמשה פרץ שולטטטטתתת.

*#