רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טלוויזיה במיטבה: כמו "לילה בכיף", רק בלי הכיף

התוכנית החדשה של דודו ארז, שחר חסון ואבי אטינגר נשנעת על אותו הומור נמוך ופאנצ'ים דלוחים. מזל ש"מטר שבעים", ששודרה מיד אחריה, דווקא מצילה את הערב מלהיות בזבוז זמן מוחלט

תגובות

נפתח בשאלה פילוסופית: אם הקטע היחיד שמצחיק בתכנית טלוויזיה הומוריסטית בכלל לא נכתב או בוצע על ידי צוות התכנית, האם היא עדיין נחשבת לתכנית מצחיקה? תודו שיש פה כשל לוגי הרבה יותר מורכב משאלת העץ, היער והרעש.

עולה פה גם שאלה תקציבית לא פשוטה. בשביל לקחת קטע שהועלה לפליקס ולשדר אותו לא צריך לשלם משכורת לדודו ארז, שחר חסון ואבי אטינגר ולהוציא כסף על תפאורה, צלמים, תאורה וסאונד. אפשר פשוט להריץ כתובית בתחתית המסך עם הכתובת הרלוונטית של אתר האינטרנט, אנחנו כבר נדע להקליד אותה בדפדפן, להעלות לפייסבוק ולעשות ממנו סנסציה ויראלית.

אני מודה שההצעה שלי לא רצינית. זה עתה קשת נאלצה להוביל למנוחת עולמים את ערוץ ביפ ויש מותג שצריך לקיים וטאלנטים שצריך לפרנס שמא יערקו אל ערוץ “קומדי סנטרל”. אז מה עושים? לוקחים את השלישיה של “לילה בכיף” ונותנים לה לצפות בתכניות הטלוויזיה של השבוע החולף ולהריץ עליהן דאחקות. ככה גם “רק בישראל” התחילה, אבל יחי ההבדל.

 חלוקת התפקידים מהפורמט הקודם נשמרה, מינוס הבכיפיות עם הביקיני. בכל זאת, הזמנים השתנו, משפט קצב וכאלה. וכמו קצב, שלא הבין איך שינו את הכללים בלי לעדכן אותו, כך דודו ארז ממשיך לדבר באינטונציה של זה שיודע לעשות חיקוי מוצלח של קריינים נפוחים מחשיבות עצמית ומחכה שיקפיצו אותו להחליף את איל קיציס רק ברגע שזה יתאפשר. כך שחר חסון ממשיך לעשות שכונה, וכך אבי אטינגר מביא גם לכאן את השטיק של המגה חנון.

חצי מזמנה של התכנית מוקדש כמובן לירידה על תכניות של קשת, בכל זאת חלפו כמה דקות מאז שראינו מערכון על ג’קי אז צריך להמשיך ולתדלק את העניין הציבורי ב”האח הגדול” באמצעות כמה מערכונים דלוחים למדי. אחריו מגיע גם תורה של “בקרוב אהבה” שלא הצליחה לתפוס ולו תחילתה של תאוצה, אבל נמצאה כבר ראויה לפארודיה, שללא מינימום של מכנה משותף עם הצופים עוברת לחלוטין מעל ראשם.

ניצוצות מאוד קטנים של הברקה התגלו באבחנות על “הבורר” ו“נבחרת החלומות", אבל כל זה טבע בים של מלל רועש ותזזיתי. המערכון על תכניוות הבוקר, היחיד שנהנה ממבנה מוסדר, היה כולו פלגיאט של הדבר הזה שעשו כבר לפני כן בבי.בי.סי:

אפרופו, ג'יי לנו לאחרונה נאלץ להתנצל על אותו רקע כשהתגלה שבדיחה במונולוג שלו נלקחה מאתר אינטרנט אלמוני. שם דווקא מצוי העתיד - בתכנית ששודרה מיד אחרי “טלוויזיה במיטבה” וגדלה במרחב האינטרנטי כמו מערכון הפרידה אופנקי. כמו פלוטילה זריזה וגמישה התגנבה “מטר שבעים” מאחורי המשחתת המגושמת והוכיחה שרעב ומחסור הם שני גורמים מדרבנים שאין לזלזל בהם. המערכונים של נעם שרון וטל רוזנטל רחוקים להיות מושלמים, אבל הם לפחות מכבדים את הצופה ונותנים לו תחושה שמישהו התאמץ בשבילו, כתב תסריט, השקיע בפס קול וגם וגם ישב על הקונסולה של העריכה יותר מחמש דקות.

ניכר שהשניים מרגישים הרבה יותר נוח במערכונים שעוסקים ביחסים בין המינים - “שכבתי עם הבת שלך”, הרומן עם היד ו”זורמת לא זורמת” היו פשוט מצחיקים. אבל גם המערכונים הפחות מוצלחים כמו “אבודים בסנטר” ו”גדנע לילדים” לרגע לא ניסו לעלוב באינטליגנציה של הצופה או לרדת נמוך, כמו שחר חסון שנאלץ לקפל שטיח כדי להשיג איזה פאנץ’. ואולי הוא פשוט חיפש מתחתיו איזו בדיחה טובה. 

"טלוויזיה במיטבה" ו"מטר שבעים", ערוץ 2, 22:30

*#