רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תשאל: איזה כיף ששי שטרן חסר טקט

תכניות הראיונות של שי שטרן זורקת לנו את הסטראוטיפים בפרצוף, מקצינה שאלות שאמורות להישמר בבטן ולפעמים אפילו מאולצת ובוטה מדי - אבל לרוב עושה את זה בחן ובהומור

תגובות

כן, זה קורה. לפי כל ההבטחות בעונה השלישית של "אל תשאל" שי שטרן יוביל אותנו אל מחוץ לבועה התל אביבית. לא קל לצאת מבועה לחה שכזאת ולכן בפרק הפתיחה אין ברירה, מוכרחים לשבור חזק, לבקר בעיירת פיתוח או שתיים ולהתמודד בקרב המיתולוגי בו המנצח ידוע מראש: מדינת תל אביב vs שדרות עיירת האורות.

שטרן נפגש עם ראשי עיריות שדרות ואופקים ופורש בפניהם את משנתו הפוליטית. לדוד בוסקילה, ראש עיריית שדרות, מציע שטרן לייסד "חג בוהדנה" ובו מירי בוהדנה (שגדלה בשדרות) תרכב על סוס בבקיני ותחצה כך את העיירה. בוסקילה מניח שהוא עצמו יהיה זה שימשוך את הסוס. אצל ראש עיריית אופקים, צביקה גרינגולד, "כוח צביקה" הידוע של מלחמת יום כיפור, מתעניין שטרן איך משפיע עיטור גבורה על בחורות, שהרי מה יכול להיות סקסי יותר מגיבור ישראל?

הראיונות הללו מעורבבים כהרגלה של "אל תשאל" בראיונות עם סלבריטאים, ונותר גם פורמט העריכה הקצבית מהעונות הקודמות בו המרואיינים מחווים גם את דעתם זה על זה. בהתאם למוטיב של הפרק עושה שטרן סקר מי יפה יותר – רננה רז המרואיינת אף היא, נציגת מדינת תל אביב והכנרת, או מירי בוהדנה, נציגת שדרות לדורותיה. החיבור בין עולם הסלבריטאות לנושאים החברתיים מאולץ משהו, אך באופן מפתיע המרואיינים אינם עומדים בצל אבק כוכבים. הם מעניינים בפני עצמם ולא משמשים רק כקטע קישור בין שחקן כדורסל לקומיקאית

בפרקים הבאים נפגש שטרן עם חרדים ומתנחלים ונציגים בולטים אחרים של הקטבים המסעירים בחברה, וגם שם חוזר על הנעשה עם חבריו הסלבריטאים – זורק את הסטריאוטיפים בפרצוף, מקצין את השאלות שאמורות להישמר בבטן. את "כוח צביקה" של אופקים הוא שואל איפה דפוקים יותר, באופקים או בשדרות; את הנציג החרדי אם הוא מסתכל על בנות עם גופיות; את זה המתנחל מתי כבר הולכים להרביץ לערבים.

את השאלות הללו, שנבנות לאורך התוכנית כשרשרת פרובקציות, מציג שטרן בחן ובהומור שמבטלים את התוכן מאחורי השאלה, תוכן שהוא אינו מתיימר לקחת בו חלק. העניין בתוכנית טמון לא במסר חברתי ולא בהצצה למאחורי הקלעים של עולם הכוכבנות הישראלי, אלא בשיתוף הפעולה של האורחים עם ההומור הציני, האינפנטילי לפרקים, עם שאלות שלעולם לא היו עונים עליהן לו נשאלו ברצינות. מסקרן לראות מתי המרואיין מתמסר עד הסוף למשחק ומתי הוא נותר מבולבל משהו, מקרטע מחמת אי זרימה. אף אחד לא רוצה לצאת מטומטם ופעמים רבות ישנה השתהות והבעת הפנים מבטאת את המאבק הפנימי: מה לעזאזל לענות?

שטרן לוחץ לפעמים חזק מדי, מכריח לענות או עונה בעצמו אך למעט הפעמים הללו סגנונו הבוטה עושה את העבודה, ובכיף. לנו לפחות. מעניין בהקשר זה לבחון את הדינמיקה בינו לבין האורחים בתוכנית. במסגרת הראיון הקז'ואלי לרוב אין שולחן וניתן לראות את כל הגוף והשפה שלו, מתי שי והמרואיין מרגישים בנוח ומתי לא. ידיים משולבות, כיוון של רגליים משוכלות. לרגע להפוך להיות פסיכולוג בגרוש. ואם כבר מדברים על פסיכולוג בגרוש, היה זה כנראה יאיר לפיד שהתווה את המראיין כסופרמן - בארונו עשרות חולצות שחורות ומכנסיים תואמים, תלויים דרוכים על קולבים, ממתינים לקריאה לראיון הבא. כך התעופף לפיד בשמי הפריים טיים וכך גם נראה שטרן. חולצות שחורות וג'ינסים כהים, שוב ושוב ושוב. למה?

אגב, אי אפשר שלא להתייחס לאבידה של העונה הזו - אמירה בוזגלו יצאה לחפש אהבה והשאירה אותנו לבד עם שטרן. בפרק האחרון של העונה הקודמת הציעה בוזגלו להגדיל את מקומה בתוכנית ובמקום זאת נעלמה כליל. לנעליה, כך נדמה, מבקשת להיכנס היחצ"נית בסוף הפרק. לא נותר לנו אלא להצטער ולומר לאמירה: עזבי אותך שטויות, מגיע לך שיתייחסו אלייך יפה יותר.

"אל תשאל", ערוץ 2, 22:45

*#