אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"גיל ריבה עד הבית": סיפור שכבר שמעתם

אחרי שחשף את סיפור יתמותו בכל עיתון, תוכנית טלוויזיה וטור אישי, לא נותרה פיסת מידע לא ידועה שריבה יכול היה להוציא מגולדן. לכן הראיון של ריבה עם גולדן היה מיותר

תגובות

אז מה היה לנו שם בעצם, במפגש המסקרן בין השפתיים התאוותניות של גיל ריבה לאיש שחשף יותר מדי, שי גולדן?  שני פריקס אוף נייצ'ר. פריק אקסצנטרי שעסוק במוזרות של דיאלוג ומוזרות של נראות פוגש פריק שעסוק באקסהיביציוניזם רגשי ופורנוגרפיה מחשבתית ורגשית, במכירה של עצמו ושל חייו כדי להרוויח... מה בעצם? לא ברור מה שני אלה מחפשים, אבל ברור שבית המשוגעים הזה הוא מעניין לעין אבל מאוד מאוד מסוכן למחשבה.גיל ריבה עד הבית - כל הכתבות

תודו שזה לא רע. אבל את הביקורת הזו לא אני ניסחתי, אלא שי גולדן במחשבתו הזריזה והרהוטה, בתשובה לבקשתו של ריבה לנסח את הביקורות של יום המחר. האם צדק גולדן? ראשית, הוא בוודאי הגזים בבחירת המילים – טוב, עורך טוב נדרש לעתים להגזים קצת בניסוח הכותרות כדי ללכוד את עין הקורא. ובאשר למהות – זו היתה יותר דחיה מושכלת בלבוש ציני של הביקורת שגולדן כבר רגיל לספוג מאז העלה את אבר מינו על ראש שמחתנו ב"מחוברים".

כבר אין מה לחשוף  לא לכל אורך הראיון היה גולדן זהיר כל כך, או ציני כל כך, בדחיה הזו. במקום אחר, שהיה משיאיו האמוציונאליים של הראיון, הוא בחר בניסוח פשוט פי כמה: "שיסתמו ת'פה. אני אחלה בעל, אני אחלה בנאדם. שילכו להזדיין". לפעמים גם אדם שכתיבתו אמנותו נזקק למילים הכי פשוטות, הכי בוטות, כדי להבהיר את דעתו.מעל המפגש בין ריבה לגולדן ריחף סימן שאלה אחד: מה כבר יכול ריבה להוציא מגולדן שלא יצא עדיין? גולדן הוא אחת הפרסונות החשופות בתעשייה. את מה שלא סיפר באוטוביוגרפיה "הבן הטוב", סיפר ב"מחוברים". את מה שנשאר, בזק בטוריו בעיתונות ובהופעות טלוויזיוניות. ושוב הוא התגלה כמי שיודע לנסח היטב את הדבר בעצמו: "עוד פעם גולדן מספר את הסיפור שלו?...".כן, עוד פעם גולדן מספר את הסיפור שלו. סיפור מרגש ומעניין, ודאי ראוי לסיקור עיתונאי ולראיון עומק – אבל הי, מה אתם יודעים, הוא כבר קיבל את זה. הוא אפילו קיבל ספר. האם לשם כך התגנדר ריבה ונכנס לבית הגולדנים?אני מניח שלא. ריבה הוא בחור פיקח ועיתונאי מיומן, והוא וודאי צפה מראש את המלכודת אליה נכנס בראש מורם בגון פלטינה. לכן, הוא יצא לא כדי לשמוע מגולדן את ה"מה", אלא את ה"למה". למה גולדן חושף הכל?פיצוח עצמי שי גולדן הוא טיפוס מורכב. מאוד. הוא הראשון שיודה בכך. הוא מתגורר בבנימינה, אבל נושם תל אביב. הוא מנהל חיי משפחה בורגניים, אבל הולך לשירותים עם התמונה של יעל בר זוהר. הוא ערך את מוסף "הארץ", אבל השתתף ב"מחוברים". הוא עיתונאי שיושב מאחורי מקלדת, אבל גם אישיות תקשורתית שעומדת לפני המצלמה. חתיכת טיפוס לפצח.אם גיל ריבה גילה אתמול משהו, זו העובדה ששי גולדן לא צריך את גיל ריבה כדי לפצח את עצמו. לרגעים היתה התוכנית סדנת אוטו-פסיכואנליזה קצרה של גולדן, שידע לשים את האצבע על מניעיו הכמוסים והלא מודעים לכאורה מבלי להזדקק לריבה: "אני רוצה להוכיח לעצמי שאני סופרמן", "אני רוצה לפצות את עצמי על חסר שהיה לי בחיים". זו דרכם של עיתונאים, קל וחומר מבקרים וסופרים שלומדים להתבונן בחיים ולרשום מסקנות – זה קורה להם גם מול המראה. ומי מתאים מגיל ריבה – האיש שכולו מראה נוצצת – כדי לספק לגולדן את האפשרות הזו. צריך לתת לריבה לפחות את זה – הוא יודע להקשיב. כשמדובר במראיין, זו בוודאי אינה תכונה לזלזל בחשיבותה.אין חדש בעולם של גולדן ריבה לא הצליח לחזור מבנימינה עם תובנות מרעישות. גילינו בעזרתו שגולדן קורא טוקבקים, בז ליאיר לפיד (התחלה טובה לסגן עורך "מעריב" החדש) ורואה עצמו כדג (שיכול להיות לבד גם בתוך להקה). שזה לא רע, אבל גם לא עומד בסטנדרטים הגולדניים בהם הורגלנו.נדמה שגולדן הוא כמעט מטרה קלה מדי עבור ריבה: ורבאלי, רהוט, מודע לעצמו וחשוף כצילום רנטגן. למעשה, גולדן הוא מטרה קשה עבור ריבה, מסיבות אלו ממש. ריבה, כדרכו, נתן לו את המרחב להתבטא, את החיבוק ואת החום, ומכאן ואילך גולדן לקח את המושכות ושלט בראיון בלשון חדה. התוצאה, לפיכך, לא היתה שונה בהרבה מכל הזדמנות אחרת שבה גולדן חשף את עצמו בפני הצופה או הקורא, בכלים שלו ובתנאים שלו, יהא זה טור אישי, תיעוד עצמי טלוויזיוני או אוטוביוגרפיה. כפי שציין ריבה עצמו, גולדן כבר מזמן הגיע לצופה הישראלי עד הבית. הנסיעה של ריבה בכיוון ההפוך היתה קצת מיותרת.

*#