"הקיבוץ": תעודה טלוויזיונית מליגה אחרת

החומר הארכיוני נבחר בקפידה, המרואיינים רלוונטיים, הפסקול חכם והמנחה מאוהב בתוכן – הסדרה החדשה של מודי בר און וענת זלצר מוכיחה שמדובר ביוצרים הדוקומנטריים הכי טובים בישראל

תומר פרת, עכבר העיר אונליין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תומר פרת, עכבר העיר אונליין

בפתיחת הפרק הראשון בסדרה "הקיבוץ", נראה מודי בר און נשען על עץ מול הכנרת ומקריא מתוך שיר: "ואולי לא היו הדברים מעולם. מעולם לא השכמתי עם שחר לגן לעבדו בזיעת אפי". זה שוט סיום קלאסי לסרט תיעודי. סיכום לירי לנאמר בפירוט באופן אקדמי. ואילו שוט הסיום שלו, שבא אחרי שעה של אינפורמציה רבה ודחוסה  שלא מעייפת לרגע, בחר בר און  במילות פתיח: "התערובת העשירה של חלומות ציוניים, דימויים תנכ"יים וסמלים דתיים היא דלק רב עצמה שמזין את הישראליות ומבלבל אותה עד היום".»לא חלום ולא שברו: מודי בראון מדבר על הקיבוץדוקומנטרי לפי הספר היפוך התפקידים הזה משרת תוכן הסדרה שעוסק במהפכנות. השימוש בו הופך את מודי בראון וענת זלצר לזוג היוצרים הדוקומנטריים הטובים בישראל. התוצרת שלהם בנויה מתסריט מתוחכם ומורכב עם מקסימום אמצעים קולנועיים. המליצות בפיו של בראון נשמעות  טבעיות ורלוונטיות כפי שהוא מפרשן  כדורגל. החומר הארכיוני נברר בקפידה, המרואיינים רלוונטיים, הפסקול חכם ומורכב ממוסיקה תקופתית בעיבוד חדש או מקורי והמנחה מאוהב בתוכן. המרואיינים אנשי אקדמיה שרובם בני קיבוצים. הכוכב הוא מוקי צור, מרואיין נהדר שאחראי במידה רבה להצלחת הפרק. ד"ר אלון גן מתאר את התקופה ברוסיה ערב ייסוד הקיבוץ הראשון בתור "מפץ גרעיני של רעיונות". הוא אומר: "אנחנו זזים, הכל בתנועה". ברקע מוקרנת  סצינת המדרגות מ"פוטיומקין" של סרגיי אייזנשטיין. אנשים נעים על המדרגות כמו נחיל נמלים. זה שימוש ויזואלי חכם מאין כמותו מבחינה קולנועית והקשר היסטורי.הפרק מלא בתמונות של פנים צעירים יפים, עיניים לוהטות, לסתות נחושות, רגליי נשים יפות במכנסונים קצרים. "טל של ילדות פרוש על הכל" מצטט מישהו את ברדיצ'בסקי.  את תמונות המקושים ההולמים, את הזיעה והיופי מלווה קול הבס הנהדר של שמעון ישראלי עם שירי התקופה. השם א.ד גורדון מקבל פנים עם תמונות של הזקן היחיד בחבורה, רק בן 46.  צדיק פלאי , גרום פנים, "שר רוקד, מדבר, מתוודה, משוטט, לא שייך לאף אחד" כדברי מוקי צור.מאוהב בתוכן. מודי בר און (צילום: שרק דהמאיו) 

אחים לנשק זלצר ובר און הם בעצמם קצת פועלים חרוצים עם חזון או אולי זוג אחים לנשק.  הצמד לא מסתפק בפחות  מסקירת נושאים בני חצי מאה. "אין אי אפשר, יש לא רוצה", יגדיר זאת וודאי בר און בסדרה עתידית על תולדות צה"ל. בר און הוא אלוף במשפטים קצרים המכילים את המרובה. שימוש בציטוטים, מטבעות לשון תקופתיות, או הברקות שלו, חוסכות לו הסברים ודוחפות את הסרט קדימה.  בסדרה "הכל אנשים" ביקש לאפיין את דמותו של בן גוריון : "אם היום אנחנו מתלוננים על מנהיגים  חסרי חזון,  בן גוריון סבל מחזון יתר".הוא חושף את העובדה שלעתים דמתה תנועת ההתיישבות לכת. בביתניה עלית חיה קבוצה  אליטיסטית מצומצמת של "השומר הצעיר", שביום עבדה עד צאת הנשמה ובלילה קיימה "פולחני וידוי". החברים נחשפו זה מול זה והיו שם התקפי בכי וצעקות. "זו תופעה שניתן להבין רק במונחים של חקר תנועות מיסטיות" מספרת ד"ר יעל ויילר ישראל. "איך זה תרם למפעל הציוני?", שואל בר און. "רק קבוצה שחבריה יהיו חסרי קליפות אחד לשני, תוכל להרים את המפעל הזה" מספרת  ויילר ישראל, וחושפת צד ביזארי ומעט מטורלל, בתנועה שנשאה על כתפיה נטל כה רב בתולדות הציונות. "אנשי השומר הצעיר הכריחו גילוי לב טוטאלי בין החברים".לא חלום ולא שברו יבול הסרטים הדוקומנטריים שמופקים בישראל מדי שנה רב, וכשבוררים את המוץ מהתבן מתגלות לא מעט יצירות מופת. אלא שרוב היצירות עוסקות בנושא אחד מצומצם יחסית. בר און וזלצר הם טיפוסי סיירת. נדמה שהם עובדים בתוך חמ"ל שהמלה "תולדות" כתובה בו בגיר על הלוח. הקיבוץ  מצטייר כתופעה מופלאה ורבת הישגים בפרק הזה. הוא חושף את השורשים, הכוונות הטובות לצד ההסתבכויות, הויכוחים והכישלונות. לא  מדברים בו על הקיבוץ כתופעה שזמנה עבר, שנכשלה, שאינה רלוונטית יותר. המושג "החלום ושברו"  שעיתונים יומיים ומוספים כלכליים מרבים להשתמש בו  הוא לא אופציה אצל זלצר ובראון. אולי מפני שהם מכירים את העובדות לאשורן ולא מסתפקים בסיסמאות ריקות מתוכן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ