רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוד הרצח של הילדה רוז": מרתק ומחריד גם בלי לחדש

באמצעות אילוסטרציות וראיונות עם גיבורי הפרשה, מלווה הבמאית נילי טל את סיפור הרצח המזעזע ואת החקירה המפותלת. גם בלי להביא גילויים מסעירים היא מצליחה לשרטט את ההתרחשות בחומרה הראויה

תגובות

למרות המוניטין הרעים שיצאו להן, לפעמים קלישאות חבוטות כמו "עולה על כל דמיון" או "טוב/מוזר/מזעזע מכדי להיות אמיתי" הן באמת מוצדקות. לפעמים הן מכילות במילים ספורות את כל מה שאפשר וצריך לומר, מקפלות את האמת ולוכדות את כל הלך המחשבה וסערת הרגשות.

החומרים מהם עשויה הדרמה כזו היתה פרשת רוז פיזם, שהגיעה החודש לתחנת ביניים בדרך אל הסוף, עם הרשעתו ברצח בכוונה תחילה של רוני רון והרשעתה בשידול לרצח של בת זוגו מארי, וטרם הערעור הצפוי. זו פרשה מצמררת עם חומרים דרמטיים עוצמתיים: סיאוב משפחתי, אלימות והזנחה. הגיבורים הם בניה של שושלת מנוקבת מרוב חשדות לפלילים, יחסים בעיתיים, אי יציבות נפשית ומוסר מפוקפק: צעיר שלא הכיר את אביו הביולוגי, סב ששוכב עם כלתו, ילדה שמטולטלת מיד ליד כמזוודה תרתי משמע, בתי יתומים, אב שחשוד בהתעללות, אם שמקניטה את בתה וטוענת שבעצמה עברה התעללות בילדותה ע"י אמה, מאבקי משמורת, סבתא שמתאבדת. הבמאית והמפיקה נילי טל – שמבינה דבר או שניים בפרשיות רצח שמטלטלות מדינה שלמה ("עזה כמוות" על רצח עינב רוגל, "רצח ללא מניע" על רצח אסף שטיירמן), בנעדרים ("Missing in L.A") ובמלחמות משפחתיות ("ברונה") - זיהתה את עוצמת הסיפור כבר מהרגע הראשון. טל התחמשה במצלמה, ויצאה לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות, שהגיעו כאמור לקצן המשוער לפני כשבועיים. התוצאה – "סוד הרצח של רוז" – היא, כצפוי, מסמך מרתק ומחריד כאחד.

אלו, למשל, אסרו עליה להביא בסרטה את קטעי הוידאו מחקירותיהם של רוני רון ומארי. טל החליטה לעקוף את האיסור באמצעות שחזור החקירות ע"י שחקנים. התוצאה משרה אי נוחות מסוימת על הצופה ברגעים הראשונים, אך בהמשך אפשר להתרגל לאילוסטרציות.

סרטה של טל מורכב מראיונות עם כל גיבור בפרשה כמעט, ולו השולי ביותר – חבריו של רוני רון, למשל – ומשחזורים ויזואליים ואודיאליים של החקירה. בין לבין מופיעה טל עצמה, בפניה ישירה למצלמה. על אף הטון היוטיובי הבלתי מחמיא, אפשר להבחין באופן שבו נגעה הפרשה בטל, שבעצם מהדהדת את התגובה הציבורית המזועזעת. הפניה למצלמה, הצילום העצמי עם מצלמת הוידאו בידה, האילוסטרציות ואפילו טעות הקלדה באחד הרגעים בו טקסט מלווה את קריינותה מתמלילי החקירה – יוצרים רושם מעט חובבני. ועם זאת, זהו טון חמור סבר וחף מאסתטיקה מייפה, שהולם במידה רבה את הסיפור המחריד.

כמו חבורות הצוללנים, שסרקו את הירקון בקפדנות ובהתמדה אין קץ, כך גם טל מביאה סקירה מקיפה ומדוקדקת. היא עקבה באדיקות אחר צעדיהם של החוקרים. הם הפכו כל אבן – והיא היתה שם כדי לצלם את שביל האבנים ההפוכות. התוצאה היא שחזור של החקירה המפותלת, שמנסה למצוא את קצה חוט במבוך הכזבים של רוני רון, הסב הכריזמטי והמפלצתי עם השם שנלקח מספר ילדים והאישיות שנלקחה ממעשיה אפלה.

האם אפשר לקרוא לזה תחקיר? לא בטוח. כמו אור הלר לפניה בערוץ 10 ("רוז - ילדה של אף אחד"), גם טל לא הביאה בסרטה פרטים מסעירים או זוויות חדשות. היא לא העמידה פרופילים של דמויותיהם המרתקות והבלתי מפוענחות של רוני רון ומארי פיזם ושאר בני השושלת שדבקה בה צחנה מבישה. היא גם לא הפנתה אצבעות מאשימות למשטרת ישראל, לשירותי הרווחה, לקרובי המשפחה של הזוג או לשכנים. אבל היא גוללה שוב, בישירות ובחומרה הראויים, סיפור טורד נפש ומזעזע מכדי להיות אמיתי.

*#