רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"העיתונאים": שיר קינה על העיתונות המודפסת

"העיתונאים" מספרת את סיפור העיתונות הישראלית כספינת דגל שאיבדה את המגדלור. זו ששכחה את תפקידה כמעצבת דעת קהל, כמציגת אלטרנטיבה לאג'נדה השלטת וכחושפת שערוריות ומחדלים, והפכה לראי לדרישת הקהל

תגובות

העיתונות היא אחד הגורמים החזקים והמשמעותיים בעולמנו. היא אחד היסודות החשובים בדמוקרטיה: כלב השמירה, הרשות הרביעית, הממלכה השביעית. ההשפעה שלה על החיים הציבוריים עצומה. היא מביאה ידיעות חדשותיות, יכולה לקבוע סדר יום, להתניע מהלכים, להכתיר מלכים ולהשפיל נבלים (ולהיפך). אין כמעט אזרח ישראלי שאינו צרכן עיתונות באופן זה או אחר, בין אם הוא יונק את ידיעותיו מעיתון הבוקר, מתוכניות האקטואליה ברדיו בדרך לעבודה, ממהדורת החדשות בטלוויזיה או מהאינטרנט במשרד ובסמארטפון.

המערה הסודית ואף על פי כן, אין כמעט עיסוק באופן שבו העיתונות פועלת, בדרך בה פועלת המכונה. מאבקים על דרכה של העיתונות, עימותים בין עיתונאים לנושאי תפקידים אחרים ובין עיתונאים לבין עצמם, והתנגשויות בין אסכולות עיתונאיות שונות, נתפסות כעניינים פנימיים שאינם מעניינו של הציבור הרחב. זאת למרות שאותו ציבור רחב מושפע ישירות מתהליכים אלה. בעידן שבו אפילו תהליכי ייצור המזון הופכים שקופים ("מיוצר ידנית", "ללא חומרי הדברה!") וכל תקלה זוכה להתייחסות נרחבת בואכה היסטריה המונית, מתמיה להיווכח שתהליכי ייצור המידע נותרים באפלה – לא משום שהעיתונות מסרבת לעבור ברנטגן, כמו משום שלצרכניה פשוט לא אכפת.

מאחורי מכונות הדפוס הסדרה הדוקומנטרית "העיתונאים" מבקשת לתרום את חלקה לתיקון העוול הזה - הפער הבלתי מתקבל על הדעת (ועם זאת האוניברסלי, וגם הנפוץ לא רק ביחס לעיתונות) בין צריכת התקשורת לבין הבנת מנגנוני פעולתה. אם תרצו, להפוך בפני הקורא את העמוד הראשי ולהכניס אותו בסוד המתרחש מאחורי הכותרות, אך לא מהפן החדשותי אלא מהפן העיתונאי-מקצועי. צרכן התקשורת, שרגיל לצרוך את ידיעותיו כמו אדם העומד מול חלון ראווה, מוזמן להיכנס לחנות ולראות מי מסדר את חלון הראווה, מה מנחה אותו ומדוע.

אף על פי שהעיתונות לא יכולה להגיע לרמות עומק הדיון של "העין השביעית", עושה "העיתונאים" עבודה נאמנה בהפניית זרקור אל המתרחש מאחורי עמודי הדפוס (הסדרה, אגב, במבט כמעט נוסטלגי, מתייחסת לעיתונות המודפסת בלבד, גם אם בראי מאבקה של העיתונות האינטרנטית), מאחורי הקלעים, במערכות העיתונים הרוחשות ובזירות הפעולה היצריות של העיתונאים. בפרק הראשון הובאו, זה מול זה, עבודותיהם של שני כתבים, הניצבים בשני קצוות הסקאלה העיתונאית כמעט מכל בחינה: ניר גונטז' מזה, ערן סוויסה מזה. הראשון איש "ידיעות אחרונות", השני מ"מעריב". האחד כתב פלילים, השני – תרבות ובידור. זה מסקר פרשת אונס קטינה, ורעהו - את גמר האח הגדול. על אף שהאנלוגיה חוטאת קמעה בפשטנות ובדידקטיות, היא אינה מופרכת וחסרת ערך. לכאורה, לא צריך להסביר לאיש מדוע שני הנושאים לא יכולים אפילו להיות מוזכרים באותה נשימה, לא כל שכן לדור בכפיפה אחת בעמוד הראשון. אבל הרי המציאות – והרייטינג – מלמדים אותנו אחרת. כמה אנשים זוכרים את אותה פרשת אונס, וכמה אנשים לעומת זאת זוכרים את אלירז שדה?

מה שמוכר "העיתונאים", מדכדכת כפי שהיא מרתקת, מספרת את סיפורה של העיתונות הישראלית כספינת דגל שאיבדה את המגדלור. עיתונות ששכחה את תפקידה כמעצבת דעת קהל, כמציגת אלטרנטיבה לאג'נדה השלטת וכחושפת שערוריות ומחדלים, והפכה לראי לדרישת הקהל. לא משרתת את צרכי הציבור, אלא משרתת את רצונותיו וגחמותיו. עיתונות שבה מה שמעניין הוא מה שחשוב (כדברי סוויסה), ש"מה שמוכר" הוא המוטו החדש שלה, וש"האח הגדול" מתנוסס על שערה.במרכזה של הסדרה עומדים עיתונאים – בני אדם, וגם בכך ערכה – אך מתוך ציור דיוקנותיהם מתפתח דיון נרחב (גם אם לא ממצה) בעיתונות הישראלית בת זמננו. על בימתה עולה ויורדת גלריה רחבה של עיתונאים: כתב הפלילים וכתב הבידור, עורך העיתון האנטי-ממסדי שנסגר ובן טיפוחיו שמוביל את העיתון אל העת המודרנית, עיתונאי חוקר רב פעלים ויועצת תקשורת שגורסת ש"אין אמת אחת". על תקן המקהלה היוונית מכהנים זקני השבט ונכבדיו כרינו צרור, מתי גולן, מיקי רוזנטל וניר בכר, שמקוננים על העיתונות שאיבדה את דרכה והולכת ויורדת מכל נכסיה לנגד עינינו.

אין להקל בחשיבותה של "העיתונאים". לא מדובר בדיון פנים-ברנז'אי שכולו התרפקות נוסטלגית על עברה המפואר של העיתונות, דיון מתחבט בהווה המעורער שלה, ומבט פסימי או מפוכח על עתידה (תלוי באיזה צד של המתרס אתה עומד, אך אופטימיות בכל מקרה לא תמצאו שם לרוב). זוהי תמונת מצב שצריכה לעניין את קהלה של העיתונות לא פחות, ואולי אף יותר, מכפי שהיא מעניינת את אנשי העיתונות. אל תתנו לה להיבלע בוואקום הטלוויזיוני כמו היתה "תיק תקשורת". אל תדחקו את רגליה של יצירה עיתונאית חשובה וטובה מפני תוכניות בידור וריאליטי זולות וקלות דעת. במילים אחרות – אל תתנו לה לגמור כמו העיתונות."העיתונאים", רביעי ב- 22:00, yes docu

*#