"צחוק מעבודה": רועי לוי מתאמץ ולא מצליח

בתוכנית מוותרים מראש על אמירה כלשהיא על החיים ומשאירים את חומרי הגלם שמהם יכולות לצאת בדיחות גדולות ריקים מתוכן. כשההומור חלול ומקושט בגזענות ובפאנצ'ים תפלים, אין פלא שזה נגמר בביצה מרוחה על מצח של בחורה

זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין

קרה לכם פעם שהרגשתם שכל מה שאתם עושים הוא לא מספיק טוב? שאתם פשוט הולכים ושוקעים עמוק יותר ויותר בתוך החול הטובעני שנקרא הבינוניות של עצמכם? זה יכול לקרות בחיים האישיים, זה יכול לקרות בחיים המקצועיים. פשוט התחושה הזאת שהכל בינוני, הכל ליד, שום דבר לא נעשה כמו שצריך. שום דבר הוא לא כמו שצריך להיות או כמו שראוי שיהיה. ואז אתם פשוט מתביישים בעצמכם ומתביישים בפני סביבתם ובטוחים שאתם לא מספיק טובים, שכולם תופסים אתכם בקלקלתכם ורואים שאתם לא מצליחים. נמוך מים המלח יש אנשים שהתחושה המעיקה הזאת מביאה אותם לבצע מעשים בלתי הפיכים לחייהם. אחרים סתם סוחבים אותה כדכאון בשלב זה או אחר של החיים. לחבורה שמופיעה בצחוק מעבודה זה לא קרה. הבינוניות כבר מזמן איננה אפילו הרף העליון שאליו הם שואפים. זוהי משוכה שהם מקפידים לעבור מלמטה באמצעות רפליקות נמוכות מים המלח שלא מצליחות לכוון אפילו מתחת לחגורה. למה להתאמץ? זה עבד במשך חמש עונות, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בעונה השישית. אם הנייר סופג הכל, אז הפריים טיים של ערוץ 2 הוא חבית ללא תחתית.  יצא לכם פעם לשמוע את הבדיחות של ארז שלם? כי אם לא, אני מקווה שהקלטתם אמש את “צחוק מעבודה”. לא, באמת, נשבע לכם בקבר השחור של נאצר שהבחור פשוט קורע מצחוק. רגע, אמרתי שחור? אתם יודעים מי עוד שחור? הפליטים מדרפור. יצא לכם פעם לראות פליט מדרפור? כי אם כן תנו לו פסק זמן. אל תשאלו למה, פשוט תצפו. בשאר הזמן תזכרו שמרוקאיות הן נשים שמסוגלות רק לצעוק על הבעל שלהן או להכין מופלטות. ובדואים? הם עושים ילדים בגיל 12. אבל אני סתם מגזים, הרפרטואר שלו כולל גם בדיחות על רואות חשבון. יצא לכם פעם לראות רואת חשבון?

ביצה לפנים מכירים את זה שרועי לוי מנסה להצחיק? קרה לכם פעם שראיתם את רועי לוי מנסה להצחיק? יש פה מישהו (מבת ים) שראה את רועי לוי מצחיק? הוא באמת נורא נורא רוצה להצחיק, אבל למה הוא כל כך עצבני? בהפקה פרגנו ללוי ונתנו לו מערכון מחוץ לאולפן וקטע סטנדאפ משלו. ומה הוא עושה איתם? בראשון הוא מקשקש איזו פרודיה עגומה על אלון גל, אוצר בלום להרמות להנחתה שאף אחת מהן לא מנוצלות. בסוף זה נגמר בביצה מרוחה על המצח של ניצבת אומללה. ולא רק המצח שלה נוזל, גם לוי במופע הסטנדאפ לא מפסיק להזיע. המצח שלו מפיק אגלי זעה שיכולים לפתור את משבר המים הישראלי וככל שהוא מנסה יותר להצחיק, כך הוא נעשה יותר לחוץ, מתבלבל במילים, מלפסס ובסוף גם מסתלבט על ילדה בת עשר וחצי. למה? כי היא נסעה לסין. מכירים את זה שנוסעים לסין? איפה המאפרת כשצריך אותה.מזיע כדי להצחיק. רועי לוי:

כל הבדיחות התפלות האלה רודפות זו את זו בקצב מסחרר ללא חוט מקשר נראה לעין, טריגר של ממש או אג’נדה כלשהיא. העיקר להעלות כל מיני אבחנות על איך האף מתעקם כשמריחים שני גביעי יוגורט שמתפוצצים ביד. עזבו אתכם אפילו מפוליטיקה, ב”צחוק מעבודה” מוותרים מראש על אמירה כלשהיא על החיים, על היום יום, על הבנאליות, על האירוניה, על חוסר ההגיון, על האבסורד, על הרשעות ועל הטמטום שהם מנת חלקנו כבני אנוש. אלה הם חומרי הגלם שמהם יכולות לצאת בדיחות גדולות, אבל אף אחד לא מעוניין לעבד אותם למשהו קוהרנטי או מובן. הם פשוט נשארים כמו שהם על השולחן ללא יד מכוונת או מטרה. מספיק שכל משפט מתחיל ב’יצא לכם פעם?’, ל’מישהו קרה פעם’ ו’מכירים איך זה ש?’.

אז יש פה מישהו שמכיר איך זה כשיוצא פעם שמספרים בדיחה מצחיקה?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ