רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נבחרת ישראל בטלוויזיה": האם התגלתה אלטרנטיבה ל"ארץ נהדרת"?

פארודיות על תוכניות וטאלנטים של קשת, מערכונים ביזאריים על פוליטיקאים ופינג פונג מילולי איכותי. אמנם יש עוד מה לשפר בתוכנית, אבל לראשונה מזה שמונה שנים, אפשר לזהות ניצנים של אלטרנטיבה ראויה ל"ארץ נהדרת" וזה לא מעט

תגובות

התכנית הראשונה של “נבחרת ישראל בטלוויזיה” לא היתה מושלמת. היא בטח גם לא ממלאת את הציפיות שיש לכל מיני מבקרי טלוויזיה שתהיה גם סאטירית, גם נושכת וגם בועטת כשהיא מצליחה להושיב מול המרקע את הילד בן השמונה יחד עם ההורים שלו. יש עוד הרבה מה לשפר ב”נבחרת ישראל בטלוויזיה”, בעיקר את רעשי הרקע, אבל על אף הבעיות והחריקות, נדמה שבפעם הראשונה מזה שמונה שנים ניתן לזהות ניצנים של אלטרנטיבה ראויה לארץ נהדרת הוותיקה והשבעה. ואלטרנטיבה, תשאלו כל צרכן ישראלי ממוצע, היא לא דבר של מה בכך במחוזותינו.כך לא תהפכו לחיקוי של "ארץ נהדרת" ארץ נהדרת” היא לא סתם תכנית מערכונים-סאטירה, היא עוד חלק במכונה המשומנת היטב של קשת, הזכיינית שיש לה מדינה. כבר כמה שנים טובות מייצרת קשת באופן כמעט בלעדי את גיבורי התרבות הישראליים ואת האירועים הטלוויזיוניים עתירי הרייטינג. הדרך היחידה להטיח עליהם ביקורת שתזכה לאותה רמת חשיפה היא לעשות זאת באמצעות מערכון ב”ארץ נהדרת”, שיכולה להרים או לחסל קריירה של כל טאלנט או פוליטיקאי. בכל מה שנוגע לתכניות של קשת, שם משתמשים בכוח הזה בצורה מאוד מחושבת. ב”ארץ נהדרת” יודעים מה בעל הבית רוצה ומה הם האינטרסים החיוניים שלו. בגלל זה במהלך שמונה השנים האחרונות מעולם לא ראיתם שם חיקוי של ארז טל או צביקה הדר, שני הטאלנטים הגדולים של הזכיינית. מי שכן זכה לחיקוי חסר רחמים שכמעט חיסל לו את הקריירה היה אברי גלעד, הטאלנט של המתחרה רשת. את החלל הזה מיהרה לזהות “נבחרת ישראל” עוד בשלב הפרומואים והסתערה עליו עם הפארודיה ל”פלפלים צהובים” בסרטון הוויראלי ובמערכון על דן שילון וטלי מורנו בתכנית עצמה. צעד הגיוני ומתבקש, שם נמצא המכנה המשותף הרחב ביותר, אלמנט בלעדיו אין זכות קיום לפארודיה.  נמוך וגבוה אחרי שמניחים למתחרה ולאויבת הגדולה, אפשר לומר בשלב הזה ש”נבחרת ישראל” מעורבת ברמתה במובן הטוב של המילה. במקום אולפן חדשות, העוגן של הפורמט הוא תכנית אירוח בהנחיית ירון ברוניבסקי, שדמותו עדיין לא ברורה עד הסוף. מהמתחרה לקחה “נבחרת ישראל” את המתכון שבו מערבבים גבוה עם נמוך, ופוליטיקאי עם הביזאר לשם יצירת מצבים אבסורדים קיצוניים. זה עבד יפה עם משה קצב, אירית רחמים וגילה קצב. זה עבד מצוין במערכון המעולה על עומר אדם וצופית גרנט בפינג פונג מילולי משובח. הדואט של עומר עם המורה שלו כדו קרב של קלישאות של זמר מזרחי נגד קלישאות של מורות היה מענג, והזכיר איך כתיבה טובה יכולה לדבר ביותר מרובד אחד לסוגים שונים של צופים. חבל שאת אותו טיפול לא קיבל המערכון הפותח של ביבי ושרה, שניסה להיות גם אינפנטילי וגם פוליטי והצליח להיות בעיקר המערכון הראשון,שמבשר על ההמשך. המערכונים שמתרחשים מחוץ לאולפן זקוקים בעיקר לעוד קצת כסף כדי להיראות יותר טוב וגם לעוד שתיים-שלוש משמרות עריכה. הרעיונות בבסיס מוצלחים, הביצוע נראה לפעמים מרושל כמו בהפקה של סרט גמר של תיכוניסטים. גם אינפנטילי וגם פוליטי:

*#