אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוברות 2: הילי שמאלנית מתפשטת

מיקה נותנת לכולם סיבה להיות בדכאון ודינה, כדי לצאת ממנו, חוזרת למאהב הראשון שלה. שיר נכנעת לעיריית תל אביב והילי מזגזגת בין צבא, שמאל ועירום. זה היה השבוע של מחוברות

תגובות

האקס המיתולוגי לאחר שנפטרה משלל מאהביה הריאליים והווירטואליים, דינה אברמסון שוב לבד. בניגוד מוחלט למה שמייעצים כל המומחים וספרי ההדרכה, היא מחליטה שהדרך הטובה ביותר להתגבר על שברון הלב טמונה בחידוש הקשר עם האקס המיתולוגי. אנחנו יכולים לקרוא לו א’. יש כאלה שקוראים לו אלוהים, אלוקים או אדושם. פעם לו ולדינה היו יחסים מאוד הדוקים עם ניחוח חריף של מתח מיני עם צד ג’ לשם הכנסת פלפל ליחסים. אפשר לקרוא לו ציונות, התנחלות או התיישבות. איך שתרצו. דינה חושבת שאם תנסה להחיות את גרסאת ז’יל וז’ים של הימין הדתי, היא תצליח למצוא את מה שהיא מחפשת. אולי היא תצליח למלא את החלל שנפער בליבה מאז ששלושתם נאלצו להיפרד ולהתנתק זה מזה בגלל ההתערבות של ציניקן אחד בשם אריק שרון, שהחליט לחרב להם את היחסים. מחוברות 2 - כל הכתבות היא מטיילת במקומות שבהם היה להם הכי טוב ביחד: ירושלים העתיקה, היישוב החדש של מפוני גוש קטיף, בית אל וקברי צדיקים. אולי המקומות המשותפים והאהובים יעשו את העבודה. דינה מסתכלת על מה שפעם היה ביתה, ומגלה שבזמן  שהיא הצמיחה כנפיים החברות שלה הצמיחו לולים וילדים. שוב בדרך הקשה לומדת דינה שלא תמיד אפשר לחזור הביתה וגם כשנורא רוצים, אי אפשר להחזיר אהבות קודמות.

בוא לשיר איתי משפחת קרני-שביב ממשיכה במסעה להפוך ללהקה-משפחה הישראלית הראשונה. מי שחושב שהמודל לחיקוי הוא משפחת פרטרידג’, מוזמן לעיין שוב בתקציר הפרקים הקודמים. במקום אופטימיות בלתי נדלית ופולקסוואגן מסחרי מעוטרת פרחים, מציעים השביבים דכאונות קליניים, בכיות למצלמה ומאזדה 3 משפחתית. לפחות סוף סוף ניתן שם ברור להתנהגות של מיקי, הוא פשוט מדוכא. הוא לא סתם מתפנק. מתברר שדווקא ביום הזכרון, המדוכאים עלי אדמות מרגישים הרבה יותר טוב. אז הם לא לבד, יש עוד כמה עצובים מסביבם שלפחות יכולים לתת שם למקור העצב שלהם. מיקה קרני, שמנסה לחלץ את בעלה מהמצב, מוצאת את הפתרון דווקא בחגיגת יום העצמאות במושב מולדת, שמכניסים לו קצת מצב רוח. גם ח”כ אריה אלדד היה חותם על הטיפול הזה בשמחה. בינתיים, מכשירה מיקה  את יסמין לתפקיד נושאת הלפיד והאחראית על הדורות הבאים. יסמין ממלאת את התפקיד הכפול בהצלחה רבה. המונולוגים שלה למצלמה רהוטים ומנומקים, היחסים עם אמא מורכבים ומעיקים. מיקה כותבת שיר על הרגשות של יסמין כלפי יותם ומבקשת ממנה לבצע אותו. זה נגמר בבכי. ללא ספק, כשאת נערה מתבגרת, אין דבר שאת רוצה יותר בעולם מאשר שאמא שלך תאמר לך איך את מרגישה.איזה דיכאון להיתקע במדבר, ועוד עם אמא:

לא כולל שירות כל חייה רצתה שיר נוסצקי לעזוב את נתניה ולהפוך לאזרחית של כבוד בתל אביב. אז מגיע לה מזל טוב. היא גם הצליחה לחדור ללב אחד המוסדות התל אביביים ביותר שיש (טיים אאוט) וגם יש לה מניית יסוד בהתפתחות הכלכלית של העיר. הכל בזכות אותה קופסת פח לבנה עמוסה בג’אנק שאותה היא מכנה ‘האוטו שלי’. מי שמחפש סימנים לכאוס בנפשה של שיר הצעירה, יכול למצוא להם ביטוי בגיבוב של הזבל שמועמס על יחידת נפח כל כך קטנה, שני רק לברדק הבלתי נתפס שמתחולל בבית שלה. חוץ מלחסוך עבודה למחלקת התברואה, האוטו הקטן מתגלה גם כמקור הכנסה בלתי נדלה של עיריית תל אביב עקב אי תשלום דוחות חניה. הקנסות יחד עם ריבית פיגורים, הוצאות גבייה, אחוזי הלחות ומצב הרוח של הפקידה התורנית מעמידים את שיר בחוב של מעל ל-35 אלף שקלים לעירייה. מערכת היחסים המתעללת עם עיר מגוריה, לא מעוררת בשיר הרהורים שניים שאולי היה עדיף לחזור לנתניה. היא מעדיפה לגור במונית שירות ולכלות את ימיה בהעברה של המטבעות לעבר הנהג. נותר לקוות שחשב העירייה התעדכן במצב התחבורתי החדש של שיר ולירידה הדרמטית ברווחיה של העירייה.

טוראית עמנואל נכון לכתיבת שורות אלה, את הסקופ השבועי מנפקת הילי עמנואל. לא, היא לא הודיעה שהיא עברה בוודאות את הבגרות במתמטיקה. היא פשוט מצהירה בפני המצלמה שהיא נורא רצתה להתגייס לצבא, אבל הצבא לא רצה אותה. זה לא את, זה אנחנו הסביר לה הקב”ן. אנחנו פשוט לא מתאימים לך. ברור, הרי אלפי הנערות האחרות שמתגייסות לצבא, זה בדיוק מה שמתאם להן. אם אתה לא יכול להצטרף אליהם, סוברת הילי, תנסה לנצח אותם ומצטרפת לשורות השוליים הסהרוריים של השמאל בשייח’ ג’ראח והפגנותיו העיקשות. הגיוני למדי ואף עומד בקנה אחד עם ההחלטה שקיבלה להביע את מחאתה נגד הצבא במסגרת הסרט “סקס בצו 8”. לפני שאתם רצים לספריית הווידאו השכונתית, יש לציין שעדיין לא ברור היכן הוא ממוקם על קו הרצף שבין פורנו לבין “יומן הנעל האדומה”. במסגרת הסרט, מגלמת הילי דמות של קצינה בחיל הים. הכי מחאה פוליטית.כל הנתונים האלה מצביעים על כך שלהילי יש בעיה קלה עם גבולות, אבל מסתבר שהיא כן יודעת לשמור על עצמה. גם בלהט האידיאולוגיה הפוליטית היא לא מאבדת את הראש. לחטוף רימוני עשן למען פלסטינים? אין לה בעיה. להיכנס לאוטו של אחד מהם וליסוע איתו לשם? לזה היא לא מוכנה. צודקת הילי. אין משהו שיכול לחרב את המוטיבציה של המהפכן יותר מאשר מפגש פנים אל פנים עם אלה שהוא להוט כל כך לעזור להם. לרוב, הם נוטים שלא לעמוד בציפיות שלך וגורמים לך לאבד כל גרם של מוטיבציה לשנות את העולם או בכלל לקום מהמיטה.

כסף מסובב את העולם שיטות החינוך של ננה הן לא מהקונבנציונאליות. את זה אנחנו כבר יודעים. היא מספיק ישרה וכנה כדי לא לדרוש מעדן את מה שהיא לא מסוגלת לעשות בעצמה. הילדה רק בת עשר, וכבר ננה רוצה ללמד אותה משהו על ערכו של כסף. במקום לעשות לה את שיחת ‘בגילך אני כבר פרנסתי את כל המשפחה’, ננה לוקחת הלוואה מהבנק ופורשת יותר משישים אלף שקל על השולחן. התפקיד של עדן הוא להחתים אותן בסלוגן שיווקי של ננוצ’קה. את המשימה היא ממלאת בהצלחה, האמא הנמרה בוודאי היתה מרוצה.

*#