כוכב נולד 9: מה רוצים השופטים ממשי חזיזה?

מבחן הקהל הופך את התוכנית לבלתי נגמרת, בחירת השירים נעה על הציר הדק שבין צפויה ללעוסה והשופטים מתאכזבים ומפרגנים למתמודדים הלא נכונים. בכל זאת, כמו במערכת יחסים חולנית ותלותית, קשה לעזוב באמצע

חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין

עוד שבוע של "מבחן הקהל" בכוכב נולד ונראה שזה בדיוק השלב להכריז באופן רשמי על העונה המשמימה ביותר בתולדות התוכנית (אם לא עשיתי זאת עד כה) לא רק אני חושבת ככה, אגב. הסמסים המפוהקים שקיבלתי במהלך שידור הפרק, מאנשים שונים ובלתי משוחדים, מוכיחים שאני לא לבד. הקהל משתעמם. נרדם. סובל. ובכל זאת, כמו במערכת יחסים חולנית ותלותית, קשה לחתוך באמצע - התקווה לשינוי לטובה מרחפת כל הזמן באוויר.כוכב נולד 9 - כל הכתבותכזכור, קוננתי על זה קודם - השטיק החדש הזה של מבחן הקהל והעפת שני מתמודדים בכל פרק, רק הופך את כל העסק לעוד יותר בלתי נגמר, מרוח ובלתי מעניין בעליל (אם כי, יש לציין שהצפייה באמצעות ממיר מקליט המאפשר הרצה בהילוך מהיר של רוב הקטעים המשעממים – בערך 70 אחוז מהתוכנית – בהחלט מקלה על העניין). שלא לומר, האולפן הווירטואלי שמחזיר אותנו לימי הטלוויזיה החינוכית של שנות התשעים. אבל מה לא יעשו בשביל לחסוך כמה שקלים. השעמום, בגלל המתמודדים? אז מה בעצם הבעיה של "כוכב נולד" ?הרי לא יכול להיות שהכל נופל כאן על כתפיהם של העורכים, המפיקים והאנשים שמחליטים איך התוכנית הזו, תיראה וממה יורכבו 120 הדקות שלה. אנחנו בהחלט רוצים להגיע כבר לשידור החי, לאורות הבוהקים של האולפן שאולי יצליחו לטשטש קצת את חוש הביקורת שלנו, אבל לא רק. האם ייתכן שגם למתמודדים יש חלק בשעמום הגורף הזה? יכול מאוד להיות. קודם כל, בחירת השירים שלהם נעה על הציר הדק שבין צפויה ללעוסה (וגורמת בעיקר להיזכר בערגה באמריקן איידול ובשירים באנגלית, שם אין צורך לשנות את המין בשיר ולגרום לשלמה ארצי להתהפך על ספתו) – אורטל אדרי מנסה לעורר סימפטיה עם "אילו יכולתי" של ריקי גל ומוצאת את עצמה צורחת על הבמה בלי שליטה (אם כי, אני עדיין מאמינה בה וביכולתה לסלול את דרכה אל סוף התוכנית – ולו בהסתמך על האודישן הראשון שלה); רותם כהן שר את "אהובתי" בלי הקצב הסוחף של משינה, מה שמותיר אותך עם תחושת החמצה צורבת. משום מה הוא מצליח להלהיב את השופטים, אבל אותם כבר מזמן הפסקתי לנסות להבין וכך ממשיכים השירים – להיטי פופ דלוחים, מזמורי דת מלאי סלסולים ושיר מזרחי אחד לא מאוד מוכר לאלה בינינו שמנסים להדחיק את קיומו של הז'אנר המוזיקלי הים תיכוני. לא משינה, לא שווה. רותם כהן עם "אהובתי":

מירי מסיקהמרגלית צנעני

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ