רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פולישוק": כמו הפוליטיקה הישראלית, לא מבריקה

הקרקס הפוליטי שמציגים ב"פולישוק", משקף יפה את המציאות הישראלית אבל הסיטואציות חסרות התחכום, והמעבר בין דאחקות נמוכות לשנינות גבוהה, הופכות את הסדרה למשעשעת, לא יותר

תגובות

» פולישוק - הצגה של בית לסין - לכל הפרטים

פולישוק היא מסוג ההמצאות שקשה להבין איך אף אחד לא חשב או לא יצר אותן קודם. היא אמנם לא באמת המצאה – מדובר בשלוחה מקומית של "The Thick of it" הבריטית – אבל המציאות הפוליטית הישראלית הסוערת, הפיקנטית, היצרית והמסואבת משוועת ממש אפילו לגיורת שכזו.

למרות שעשייה סאטירית על חשבון הפוליטיקאים הישראלים היא עניין מתבקש וכמעט קל מדי, היא למעשה דורשת יצירה מבריקה באמת. לא קל להתעלות על שיאי החלמאות והתחמנות של הפוליטיקה הישראלית. מינויו של אדם במסגרת קומבינות פוליטיות לא יכול להתקבל כמופרך , במדינה בה נקנית הצבעתו של חבר כנסת במינוי לסגנות שר ובוולבו. מינוי של אדם לא מתאים כרובי פולישוק לתפקיד שר לא יכול להתקבל כבלתי סביר במדינה בה ממנים את עמיר פרץ לתפקיד שר הביטחון, את יובל שטייניץ לתפקיד שר האוצר ואת איווט ליברמן לתפקיד שר החוץ. תפירת משרד לקידום חברתי לא יכולה להתקבל כהגזמה במדינה בה מתמנה ממשלה בת 31 שרים ושבעה סגני שרים, כולל שר לשיתוף פעולה אזורי, שר לעניינים אסטרטגיים, שר הממונה על שיפור שירותי הממשלה לאזרח ועוד שפע שרים שאפילו לא טרחו לתפור תיק עבורם. במאבק בין הקרקס של "פולישוק" לתיאטרון האבסורד של הכנסת וממשלת ישראל, הקלישאה מוכיחה את עצמה – המציאות עולה על כל דמיון.

קווים מקבילים ובכל זאת, "פולישוק" הצליחה לא רע בהתמודדותה עם הפוליטיקה המקומית. עלילות עליסה פולישוק בארץ הפלאות, כפי שהיטיב להגדיר אותן היועץ האסטרטגי המטונף קוזו אביטל (גיא לואל), הצליחו לכסות היטב את הרעות החולות של העולם הפוליטי – שחיתויות, תככים, קומבינות, עסקנות ואינטרסים צרים – והציגה מעין מציאות ישראלית מקבילה, שאמנם לא התעלתה על פלאי הפוליטיקה הישראלית, אבל שיקפה אותה היטב. הקווים המשיקים בינה לבין העולם האמיתי – חומי שליט (אמנון דנקנר) כבן דמותו של טומי לפיד, למשל – אמנם פגעו בה מחד, כיוון שלא הצליחה לנסח אמירות חריפות כלפיה או להעצים את הגחכתה, אבל העניקו לה רובד נוסף מאידך, שבו יכול היה הצופה להשתעשע בשרטוט הקווים המחברים בין העולם הפוליטי של פולישוק לבין זה של עמרם מצנע, למשל (מצנע בקדנציה הפוליטית הראשונה שלו הזכיר במשהו את פולישוק, כאשר כוונותיו הטובות נדחקו הצידה נוכח חוסר ניסיונו הפוליטי במערכת המסואבת)."פולישוק" בעונתה הראשונה היתה הצלחה מפתיעה, שזכתה הן לאהדה מסויגת של הביקורת והן לנתוני צפייה נאים. אבל צפיה בפרק הראשון של העונה השניה מלמדת שהיא עדיין מתקשה למצוא את מקומה. כסדרה קומית היא מצחיקה, אבל לא מספיק. כסאטירה פוליטית היא שנונה, אבל לא מספיק.

כאמור, המציאות הישראלית מציבה בפני הסאטירה הפוליטית משוכות גבוהות. תוכניות בידור סאטיריות או סמי-סאטיריות כמו ארץ נהדרת, יכולות לדלג עליהן באמצעות כשרון ולשון צולפת מכיוון שהן אינן נדרשות לריאליזם. הן יכולות להתייחס באופן מוקצן וקריקטורי לדמויות ולאירועים כדי לחדד את המסר הסאטירי (וגם סתם כדי להריץ דאחקות על חשבון פוליטיקאים, שמנים כפואד או מלאי פאתוס פתטי כביבי).דרמה פוליטית סאטירית כ"פולישוק" כבולה לריאליזם, והחריגות ממנו לא יכולות להיות מוגזמות. כך, למשל, הצגתו של פולישוק (ששון גבאי) כאימבציל מושלם שממשיך לדבר בטלפון עם אדם שנמצא מעבר לאשנב חדרו הפתוח היא הגזמה גסה מדי ולא שנונה בעליל. נכון שהפוליטיקה הישראלית מחייבת את האמן המגיב עליה להגזמה, אבל עליו להיזהר מגלישה לחוסר תחכום. סדרה קומית יכולה להיות נטולת תחכום, אבל סדרה קומית המתיימרת להציע ממד סאטירי מחויבת לתחכום.

קדנציה עמוסה

מה צופנת הקדנציה החדשה של "פולישוק" לגיבוריה ולצופיה? קשה עדיין לומר. פולישוק מתכוון לרוץ לראשות מל"ל, כוונה שמבטיחה פנקסנות ודילים לרוב. הוא גם מתקדם כמינוי זמני למשרד משמעותי – משרד המשפטים, או בהגדרתו החדשה, התפורה למידותיו הרופסות של פולישוק, "המשרד לעניינים משפטיים" – עוד התמודדות עם רגעי מבחן עתירי לחצים כמו קידום חוקים ומינוי שופטים. קוזו אביטל מצטרף לצוותו של השר, דבר שאמנם גוזר את הפרדתו המעציבה מפטרונו הפוליטי חומי שליט, אבל מגדיל את הזדמנויותיו להתעמר בפולישוק בלשונו החדה (ציטוטים נבחרים מהפרק הראשון: "להיות יועץ של פולישוק זה להיות דייג בים המלח", "גם אם תרוץ לבד, מתחרה יחיד – גם אז תגיע שני", "אתה מסוגל להתקשר ולזחול בו זמנית?"). ומוניק (פנינה טורנה), אשת השר, עוברת מצדו השני של קו הטלפון לחזית, מעבר שיגרור שלל מבוכות מהסוג שנשות שרים מפליאות לעשות (מי אמר שרה וג'ודי?).

"פולישוק" עדיין צריכה להחליט מה היא, ולהפסיק להתנדנד בין דאחקות נמוכות (זונות במשרד ויועצת משפטית עם פגם דיבור) לשנינות מחוכמת. עולם בדיוני למחצה עתיר פוטנציאל, דמויות נהדרות (עם שמות נפלאים) וכתיבה חכמה לא מספיקים כדי לייצר מוצר טלוויזיוני מבריק. "המשרד" הישראלית, תוכנית הדומה ל"פולישוק" מבחינות רבות, לא התביישה להציב רף גבוה לעצמה ולצופיה. עם עונה שניה ביד, יכול גם שמואל הספרי להתעלות על גיבורו הרופס ולהפגין קצת יותר ביטחון עצמי, ולא לפחד מעימות הקהל עם אמירות נשכניות ומתוחכמות. עד אז "פולישוק" תמשיך להיות סדרה משעשעת, אבל לא מבריקה. בדיוק כמו הפוליטיקה הישראלית.

*#