רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ילדי היטלר": גם מפלצות מולידות בני אדם

הימלר, גרינג, הס ופרנק הם אזרחים גרמנים רגישים ובעלי מצפון. הסרט "ילדי היטלר" חושף בכישרון, באמצעות מונולוגים מפי הצאצאים הנושאים את שם הרוצחים, שמעשי אבות אינם סימן לבנים ושלרוע הנאצי אין הסבר מניח את הדעת

תגובות

איש לא הכין את ילדי חטיבת הביניים הישראלים שביקרו באושוויץ לנוכחות של ריינר הס, נכדו של  מפקד המחנה רודולף הס. אביו של ריינר גדל ב"פלנטה האחרת", אבל לא בצד של הנרצחים אלא  בוילה של משפחתו  שנבנתה בצמוד למחנה. עכשיו הנכד משוטט שם כרוח רפאים. רק שער ברזל הפריד בין משפחת הס לרחבת הסלקציה של מנגלה והכבשנים, אבל ריחהעשן נישא באוויר תמיד. העיתונאי אלדד בק שליווה את ריינר בסרט, קיבל רשות מהנהלת האתר להיכנס לחצר עם הנכד. הם נסעו לאתר ברכבת וירדו בתחנת  אושווינצ'ם, העיירה הסמוכה למחנה הקרוי על שמה. כולם מכירים את שלט הברזל arbeit macht frei ("העבודה משחררת")  בכניסה למחנה שהפך לאיקון בסרטי שואה רבים. אבל נדמה שצילום התחנה הקטנה והמוזנחת והשלט העלוב  OSWIECIM לא צולמו מעולם. העזובה והבנאליות שלה זועקת.

ריינר הס מחזיק בכיסו תצלום ישן בו נראה פעוט עומד מול השער. עכשיו הוא מביט  בתצלום מול השער האמיתי  ונושם בהתרגשות. במוזיאון הוא מביט בערימות הנעליים של הנספים בפעם הראשונה ושריר לא נע בפניו. פתאום נשמע המדריך הישראלי  מכריז כבדרך אגב: "נמצא איתנו כאן הנכד של מפקד המחנה, תרצו לשאול  אותו שאלות?". כאן מתרחשת  סצנה בלתי נשכחת. הנכד עומד עומד מול הישראלים הצעירים שעמדו קודם מול המשרפות, וכעת  יושבים מולו על רצפת המוזיאון, העיניים שלו כמעט יוצאות מחוריהן. המצלמה מתמקדת בנערה שקמה לשאול שאלה ופתאום משתנקת מולו ובוכה. הס מביט בה בפני הפוקר שלו, ונראה שעוד רגע הקהל יתנפל עליו בחמת זעם. אבל אז  עולה מהקהל שאלה נוספת: "אילו פגשת היום את סבא שלך, מה היית עושה?" ריינר לא מהסס: "הייתי הורג אותו" והפנים שלו מתעוותים בבכי. ניצול שואה שמלווה את הטיול ממהר לחבק אותו ולנחמו: "אני מספר בכל גרמניה שלא כל הגרמנים אשמים". התלמידים קמים, לוחצים לו את היד ונערה אחת  נותנת לו תכשיט אישי למזכרת.

קתרין הימלר נושאת את שמו של דודה, היינריך הימלר שהנהיג את האס אס והגסטאפו  והיה אחראי להשמדת  מיליוני  יהודים. היא אישה עדינה אינטיליגנטית שהתחתנה עם יהודי ישראלי וחיה איתו באמריקה. בטינה גרינג, אחייניתו של הרמן גרינג מראשי המפלגה הנאצית, עברה ניתוח עיקור, כדי "לעצור את שושלת גרינג".  מוניקה גֵת, בתו של אמון גֵת, מפקד מחנה פלאשוב הידוע לשמצה הזכור מהסרט "רשימות שינדלר" היא אשה רגישה ואקספרסיבית, שחיה כל רגע את  הזוועות שביצע אביה. "אני דומה לאמון, אבל אני לא אמון" היא אומרת בכאב והתנצלות.

מה אומרים לילדה שאבא שלה הרג יהודים בשואה? ניקולס פרנק, בנו של מושל פולין מאדריכלי השמדת יהודי אירופה, הוא איש אובססיבי אך משעשע. את חייו הוא מבלה בנסיעה בכבישי גרמניה בדרך לפגישות עם בני נוער, להם הוא מספר על הזוועות שחולל אביו שנוא נפשו.  הוא כתב שני ספרים על חייו בצל שם המשפחה שלו, ומקריא מהם לשומעיו.

הטיפוסים האקסצנטרים האלה הם שהופכים את הסרט ליצירה מקורית ומרתקת. הם חיים לנו מתחת לאף  והיה צריך רק לקטוף אותם ולהושיב אותם מול מצלמה לפני שגם הם ילכו לעולמם. הרי הסיפורים ששמעו צאצאי הרוצחים ממקור ראשון הם כלי נוסף נגד הכחשת השואה. בסרט הם נחשפים כאנשים מצפוניים ואכפתיים בניגוד משווע לאבותיהם. התסריט לא נופל בפח הניסיונות לספק לכך תיאוריות או הסברים פסיכולוגיים. הבמאי חנוך זאבי מניח להם לדבר ובדרך זו מציג את האמת הבנאלית והמאכזבת: מפלצות לא יולדות מפלצות. הרוע אינו עובר בירושה. התסריט  מגיע למסקנה דומה לזו  של סופר השואה ק.צטניק בערוב ימיו. האיש שהגה את המושג ה"פלנטה האחרת" על אושוויץ, חזר בו וטען שהתרחשה על כדור הארץ עלי ידי אנשים רגילים.

סצנת החיבוק  בין נכד הרוצח לניצול השואה הייתה יכולה לסיים את הסרט עם קטרזיס ראוי לשמו. אבל הבמאי מסרב למכור לנו לוקשים. שוט הסיום שייך לאלדד בק שאומר:" מה שקרה שם מול התלמידים היה אמיתי. אבל זה היה זריז מדי. חסר עומק. בגלל הנוראות של השואה יש לנו צורך למצוא סוף טוב  כדי שנוכל לחיות איתה בנורמאליות. אז הנה בא הנכד של ומתנצל ושמחה וששון. אבל לא לכל סיפור יש סוף טוב, ולסיפור הספציפי של השואה אין סוף בכלל".

*#