רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הצחקת אותנו": בדיחת קרש משנות ה-80

פאנצ'ים שחוקים, בדיחות עדתיות והפקה מיושנת הפכו את "הצחקת אותנו" למוצר טלוויזיוני רדוד ומיותר. גם נוכחותו של בראבא בצוות השופטים לא הצליחה לעזור

תגובות

כמאמר אותו תשדיר שירות שהפציר בהורים שלנו לשלם לערוץ 1 את האגרה, יש דרכים רבות לעשות מחווה לאייטיז. אפשר לנפח את השיער בפן, אפשר לענוד רק עגיל אחד מפלסטיק ואפשר גם לגזור את החולצה וללבוש אותה הפוך. אלו רק שלוש דוגמאות בסיסיות ביותר. אני בטוח שיש עוד כמה מעשים מטופשים שאפשר לעשות והכל בשמו של הרטרו. זה לא המקום לפרט אותם, כל אחד מוזמן לבצע את הפשעים האופנתיים האלה  על חשבונו ובזמנו החופשי. כל עוד הוא לא פוגע בציבור, זכותו. מחווה אחרת לגמרי לאותו עשור עליז נעשית דווקא על חשבון שלום הציבור, בטחונו ובריאותו. קוראים לה “הצחקת אותי”, תחרות הבדיחות של קשת, שכל מילה, מחווה ופריים שלה נראים כאילו צולמו, תוסרטו ונערכו לפני יותר מ-25 שנה.

הפורמט, לכאורה, פשוט. זאת אומרת, פשוט עבור מי שלא הצליח להתאושש מהטראומה של “האקדמיה לצחוק” ועדיין תוהה איפה אפשר לראות את צחי אירני נותן מופע סטנדאפ. ערב רב של ישראלים מכל הגילאים, מכל רחבי הארץ ומכל המינים מוזמן לבוא ולספר את הבדיחה הכי טובה שהם מכירים בפני פאנל של שופטים. בכל תכנית נבחרת הבדיחה הטובה ביותר ובסוף גם יהיה גמר. סליחה, גמר גדול. ואכן בזה אחר זה עולים אנשים ממוצעים למראה ומספרים את בדיחותיהם, כאילו התקינות הפוליטית מעולם לא ניסתה לקנות לה אחיזה בציבוריות הישראלית, וכאילו זה עתה סיימו לעלעל במדור בדיחמין לשבת של דידי מנוסי.

רוב הבדיחות נוגעות משום מה לפרסים. כן, אותן בדיחות עבשות ומוכרות לעייפה על כך שבני התפוצה האיראנית הם קמצנים, וכשהם לא קמצנים הם טיפשים וכשהם לא טיפשים סתם יש להם מבטא מצחיק. מה עשו הפרסים שבמשך שנים נהנו מקצת שקט והפוגה מסוג ההומור הזה? שום דבר, פשוט את כל הבדיחות על תימנים שמרו ל”עם סגולה” שמשודרת כמה שעות לאחר מכן. בדיחה איומה רודפת בדיחה עלובה, הצחוק המוקלט ההיסטרי לא מרפה והסאונד של מחיאות הכפיים לא נתמך בתמונה של זרועות זזות. לשווא קיוויתי שכמקובל בז’אנר אזכה להפוגה בדמות איזה קטע וידאו שבו הבדחנים ישטחו את סיפור חייהם הטראגי. למרבה הצער זה לא קרה.

בסוף תמיד חוזרים לבדיחות על כורדים. צוות השופטים ב"הצחקת אותנו" (צילום מסך)

במקום הסיפור האנושי המרגש, קיבלנו את צוות השופטים: ספי ריבלין, ציפי שביט ושלמה בראבא. בתום כל בדיחה של כל מתמודד, כל אחד מהם בתורו סיפר בדיחה משלו. לאותם רגעים ספורים הניחו קצת לפרסים האומללים, אבל אז הגיע תורן של הנשים שלהן יש רק שלושה תפקידים אפשריים: יצאניות, פריג’ידיות או האמא של הכלה. בסוף הם בחרו פה אחד בילד שסיפר בדיחה על יהודי, צרפתי ופרסי ולקינוח הפגיש בין אתיופי לבין שוטר כורדי.

סוג ההומור הזה פרנס היטב את שביט וריבלין לאורך 40 שנות קריירה. זהו רק עוד צעד קריירה טבעי עבורם. מה יש לבראבא לחפש שם? כנראה את אותו דבר שחיפשו רמי הויברגר ודב נבון ב”קצר משפחתי”. כן, זהו אותו בראבא, מחלוצי הנונסנס הישראלי, שאת הקריירה שלו עשה דווקא מפירוק והרכבה מחדש של הקונבנציות של הבדיחה העדתית הישראלית. אצל בראבא, פעם באייטיז, כל המרכיבים של הרבי, הכומר, הכורדי , הנוצרי, היהודי, העיראקי והאתיופי הופיעו בבדיחה, ואף פעם לא הצליחו להתחבר לנראטיב אחד. אז, בבדיחה של בראבא מלפני 30 שלושים שנה, מצטרף לבסוף גם הפרסי לבדיחה רק בשביל שהכורדי ישאל אותו מה הוא עושה פה. “אני”, עונה לו הפרסי: “בכלל מבדיחה אחרת”. גם לנו מגיע בדיחה אחרת.

*#