אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוברות 2: כל אחת והאלוהים שלה

הילי סוגדת לאנרוקסיה, שיר מחפשת מחילה אלוהית, ננה היא אל נקמן, מיקה מתגרשת מאלוהים ודינה מוצאת דרך לליבו. חמש הנשים מאמינות, השאלה אם אפשר להאמין להן

תגובות

נערה בהפרעה עד עכשיו היה נדמה שלא הרבה קורה במחוברות 2. אחרי קצב הסטקטו הפסקני והמהיר של הבנים, התנועה המעגלית שבה הנשים מספרות את הסיפור שלהן הצליחה להסתיר את הדרמה הגדולה שמתרחשת מתחת לפני השטח. כזאת גם הילי, שעד עכשיו מילאה את משבצת הצעירה, שמתקשה לקבל את העולם ועדיין נאבקת בו. פינוק או מצוקה? למי שעדיין מתלבט בסוגיה, מגיעה הסצינה שבה הילי עמנואל מתעדת כיצד היא פורשת בשקט משולחן ארוחת הערב, ממקמת את המצלמה בחדר האמבטיה כך שתקלוט את מה שצריך לראות, אך לא תראה את הכל, מסירה חולצה ודוחפת ארבע אצבעות לגרון. זה נגמר בהקאה. יש סיכוי לא רע בכלל שזו הפעם הראשונה שהביטוי האינטימי ביותר של הפרעת האכילה מתועד על המסך. הילי, על פי עדותה שלה, היתה מאושפזת במשך שנה בבית חולים פסיכיאטרי כשהיתה נערה בגלל האנורקסיה. כשאת נושאת על גבך עבר כזה האם פרויקט של תיעוד עצמי נמצא ברשימת ההמלצות של הרופא? האם הצורך לצלם את עצמך ולהתעסק ושוב ושוב בשאלות של דימוי גוף, הוא הדרך הנכונה להגיע להחלמה מלאה? אני לא בטוח.

מחוברות 2 - כל הכתבותבטיפול שיר נוסצקי מרגישה שהיא נמצאת במצב מתמיד של טרור רגשי מצידו של רגב והזוגיות שלהם נקלעת למשבר. שיר היא גם נפגעת הלם וחרדה של חווית הנטישה שהעניקה לה אמה, כשנתנה לה לעבור לגור עם אבא שלה בגיל 11. האם כל זה הופך אותה לסמרטוט רצפה ולאסקופה נדרסת של בן הזוג שלה? היא חושבת שכן. האם העובדה שגם לטיפול הזוגי הם לא מצליחים להגיע ביחד, כי לו אין סבלנות לאיטיות שלה, מבשרת רעות? לא בהכרח. שיר עדיין בגיל שבו מנהלים חשבונות עם כל העולם ומצפים לכך שקונפליקטים ייפתרו בתחושת קתרזיס מטהרת. החיים מלמדים שלרוב הקונפליקטים לא נפתרים, אלא רק פושטים ולובשים צורות שונות, וקתרזיס הוא רק תחושה מתעתעת שמתאימה יותר לסצינה האחרונה, לפני כתוביות הסיום בקומדית מצבים אמריקאית. את המסר הזה מנסה להעביר לה אמא שלה שמבקשת ממנה לסלוח, ולו רק מטעמים תועלתניים של טובתה שלה עצמה. שיר עדיין לא שם.

נקמת המצלמה מאחורי כל אישה מצליחה עומד גבר שמנסה לדכא אותה. מאחורי ננה שרייר עמדו לפחות שניים. האחד הוא אבא שלה, שלא התערב כשאמה החורגת הרביצה לה וחשב שזה רעיון טוב לארס אותה בגיל חמש עשרה. השני הוא הצייר מאיר פיצ’חזדה ז”ל, שהיה בן הזוג שלה במשך שש שנים. פיצ’חזדה גוסס מסרטן הריאות וננה, שלא יכולה לסבול חוסר עשייה, סועדת אותו בימיו האחרונים. זוהי הפעם הראשונה שננה מרואיינת למצלמה על ידי חברו של פיצ’חזדה, שחוקר אותה על מערכת היחסים שלהם, ולא נושאת מונולוג. מסתבר שפיצ’חזדה היה איש קשה שהתקשה עוד יותר בנתינה, הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינה הרוחנית. לננה לא אכפת כי הוא לימד אותה לאהוב את רותקו. המראיין מציין שהיא משחזרת את אותם יחסים עם גולן ושהוא מנצל אותה. לננה לא אכפת, כי הוא הביא לה את עדן. פיצ’חזדה יושב ברקע של השיחות האלה כשהוא שותק ובעיקר מנמנם. את המוות אפשר אולי לעשות פוטוגני בכל מיני תרגילי ארט. גסיסה זה כבר משהו אחר לגמרי, קשה מאוד למצוא בה פואטיקה. את כל התהליך העצוב והמכוער הזה מתעדת ננה ובכך באופן לא מודע נוקמת את נקמתה הקטנה על השנים שבהן היתה נתונה לשליטתו של פיצ’חזדה. היא עכשיו הפוטנטית, המאכילה והמפרנסת. עכשיו היא גם זו ששולטת בנראטיב עם כלי הנשק הקטלני ביותר, המצלמה.

הרבי אמר סיפור החזרה בתשובה של מיקה קרני, כפי שהשתקף מ”מחוברות”, אף פעם לא היה ממש ברור. איך זה התחיל, באיזו מסגרת הוא מתקיים ומי החברות שלה למסע. הדגש לאורך כל הדרך הושם על סוגיית הנידה ועל העובדה שמיקי הורס לה את הנידה כי היא צריכה לגעת בו. כאילו מדובר בשני ילדים שמאתגרים אחד את השני לא לחצות את הקו שמפצל את החדר שלהם. מיקה בעיקר נשמעת כמו מישהי שהורידה לסמארטפון את אפליקציית היהדות והיא יודעת לזמר בשבח התועלת שכל רב או כל ריטואל יכולים לספק לה. אהבת השם שאינה תלויה בדבר, אין שם. בסופו של דבר היא מבינה שהיא צריכה לבחור בין המשפחה שלה לבין הקדוש ברוך הוא. מיקה עולה על הג’ינסים הצמודים למצהלות בני הבית, כסימבול לחזרתה לעולם החילוני. זה מבחינתה מה שיש לעולם החילוני להציע יחד עם זוג מרפקים חשופים.  מבחינתה  של מיקה אפשר לבחור בין ארון הספרים היהודי העמוס לעייפה לבין קפיצה על העגלה הריקה של החילונים, שם אפשר לא לדאוג שרואים לך את הקרסוליים.

אלוהים שלי לדינה אברמסון יש מערכת יחסים קצת יותר מורכבת עם האלוהות. בשיחה עם אסף היא מבקשת שיפסיקו לשאול אותה כמה היא אוהבת את האלוהים שלה, אלא איך היא אוהבת אותו. הגדרה יפה, ולא במקרה. דינה עסוקה בשאלות של הגדרה עצמית כשהיא מבינה שמשדכים לה בחורים שהם דתיים מדי או חילוניים מדי. היא רוצה מישהו שיהיה דתי כמוה. ברסלבי רוחניקי עם שוליים גמישים של אמונה. בבית של אסף בנווה צדק היא מגלה שאפשר להיות בעלים של באר אופנתי וגם ללכת להתפלל בבית הכנסת בשכונה. בירושלמיותה הממארת, דינה לא מבינה את סמל הסטטוס הנחשק שבלהיות בת זוגו של בעל באר בתל אביב ושולחת מסרון לזאב בעל ההמבורגריה השכונתית. הוא בטוח שהיא פונה אליו רק מתוך שעמום. גם הוא לא למד שאת דינה לא שואלים כמה היא אוהבת. 

*#