רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כבר לא זרים": לאן נעלמה משטרת ההגירה?

הזוכה בפרס האוסקר לשנת 2011 בקטגוריית הסרט התיעודי, הוא סרט בינוני חצי תעמולתי, שמציג תמונה חלקית של מצב הפליטים בישראל. בפועל, משרד הפנים הוא הזוכה

תגובות

צפייה בסרט הדוקומנטרי המדובר "כבר לא זרים", מעוררת שוב את החשד ששופטי האוסקר הם בעצם  סלבס עם זיקה רופפת לקולנוע, ולא אנשי מקצוע רציניים. אחרת לא ייתכן, שמתוך שפע הסרטים התיעודיים המרתקים והביקורתיים שמופקים בעולם בכל שנה, נבחר דווקא סרט כה בינוני.אגב, הבינוניות הזו לא הפריעה לעיתונאים ישראלים רבים להתהדר בו, כאילו הוא סרט ישראלי, ומתןך התרגשות והתקף פטריוטיות, דיווחו על כך, מבלי לבדוק את העובדות לאשורן. יוצרי הסרט האמריקאים קארן גודמן וקירק סיימון, שצילמו יחד 20 סרטים תיעודיים וברזומה המרשים שלהם מופיעים גם שני פרסי אמי, בוחרים להתמקד בסרטיהם בחינוך ואומנות. גם בסרט הזה, היו נאמנים להעדפתם והתעלמו מכך שבעיית הפליטים האפריקאים והעובדים הזרים הלא חוקיים מורכבת, כאובה ופוטוגנית הרבה פחות.

הפסלון הוא שלנו: למה לישראלים יש אובססיה עם האוסקר?בבית-הספר ביאליק- רוגוזין בתל אביב, לומדים 800 ילדים מ-48 מדינות. היוצרים בחרו מתוכם כמה מקסימים ויפים במיוחד, בעלי אישיות  וחן מיוחדים. אלה החומרים מהם מורכבים סרטים מקסימים, שנשים אמריקאיות מאופרות מוחות בגללן דמעה ומרגישות בצד הנכון.

סיפורו של בית ספר ביאליק-רוגוזין הוא יפה ואופטימי אבל נדיר וחד פעמי. אין פסול בהצגת מקרה נדיר, אך חובה על היוצרים  לציין זאת. באמצעות סיפור רוגוזין מצטיירת ישראל כמדינה קולטת פליטים, המספקת להם חינוך ופרנסה. הם נראים  בו בשגרת חיים נורמלית, חיים בבתים עם משפחות והולכים לבית הספר. לא מוזכרים בו רבבות הפליטים שחיים  במקלטים, שאין להם ביטוח רפואי והם מהלכים פצועים ורעבים. אסונם של  הפליטים בארצות מוצאם דווקא  נסקר  בהרחבה.  מוחמד בן ה-16 נמלט לבדו מביתו בכפר בדרפור לאחר שחמושים פרצו לבית ורצחו את אביו וסבתו. כמו בפואמה  "בעיר ההריגה" של ביאליק, הוא שכב מתחת למיטה וחזה באימה. הוא  נמלט לבדו למצרים  ואחרי שנתיים הצליח להסתנן  לישראל.

הטריילר הרשמי. "כבר לא זרים":

אסתר בת התשע נמלטה עם אביה מביתם בדרום אפריקה אחרי שאימה נרצחה לנגד עיניה.  אסתר היא ילדה מדהימה שמתנהגת ומדברת כמבוגרת.  שנתיים אחרי האסון היא מספרת ש"אמא הייתה טיפוס דרמטי, לפעמים כמוני".  לילדה אחרת יש פצע ירייה במצח והיא לא מסכימה לדבר עליו.  איפה הפרופורציות? חבל שהמשך חייהם כפליטים ניצודים, לא מוזכרים כלל. כמו כן העובדה שהם חיים בזכות תרומות וגופים התנדבותיים, ושאפילו אנשים נאורים בטוחים שהם פושעים מסוכנים. שילובו  של יובל סמו מ"ארץ נהדרת", בדמות הכתב ששואל אנשים ברחוב מה דעתם על השחורים המוסלמים שלוקחים לנו את הפרנסה, היה מכניס את העניינים לפרופורציות.

באחת הסצינות בסרט  מכינה המורה סמדר לילד יוהנס הפתעה. היא קוראת לו החוצה, ומוציאה מתא המטען של המכונית זוג אופניים חדשות. יוהנס המאושר עולה עליהם ונעלם בעיקול הרחוב. במציאות, בתוך דקה הוא עלול להיתפס על ידי שוטרי תחנת דרום, ומשם הדרך קצרה למעצר של אביו בחשד לגניבת אופניים,  עם  התוספות הקבועות: בעיטות סטירות ואזיקים על הידיים. אבל בהוליווד אהבו את החיוך עם השיניים הצחורות של יוהנס,  ואבו כביר תמיד מצליח לקלקל לכולם  את המצב-רוח.

*#