כוכב נולד 9: שושנה בין החוחים

המתמודדים הסדרתיים, אלו שמשפילים את עצמם ואליקו כהן שבטוח שמגיע לו להיכנס לנבחרת. רגע לפני שמפסיק להיות מעניין, הופיעו גם המוכשרים, המופתעים ואסירי התודה שנכנסו למחנה האימונים בצדק רב

חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין

הנה משהו שאף פעם לא מדברים עליו: רוב הצופים של כוכב נולד נוטשים את העונה אחרי שלב האודישנים. גם אם טבלאות הרייטינג מוכיחות אחרת, בפועל – זו המציאות. זה קורה גם עם תוכניות ריאליטי אחרות מהז'אנר, כמו "אמריקן איידול", אולי כי יש משהו קסום בלראות אותם כשהם עדיין צעירים, תמימים ובעלי צבע לא אחיד בשיער. כשהם כבר מגיעים לנבחרת, מכוסי מייק אפ ואור זרקורים, כל העסק הופך ממשהו עם תחושה אותנטית של ריאליטי לעוד תוכנית כישרונות עתירת רייטינג ופוטושופ. כוכב נולד 9 - כל הכתבותאז גם העונה התשיעית הגיעה לרגע הזה, שבו נגמר שלב האודישנים והתחרות האמיתית מתחילה וזה רגע מצער במקצת, בעיקר בגלל שמשהו הפעם מרגיש חסר. אולי לא חשפו אותנו למספיק מתמודדים, אולי אלה שנחשפנו אליהם לא היו מעניינים באמת. אולי הזמן סתם עובר מהר מדי ולפני שנמצמץ כבר יסתיים גם מחנה האימונים (עוד שלב מייגע שצריך לעבור בדרך. והכוונה היא אלינו, הצופים, לא אל המתמודדים) וכבר נהיה שם, בגמר, בירושלים או באשקלון או איפה שזה לא יהיה השנה, ועוד כוכב נולד יוכל להיבחר, רגע לפני שיתאדה חזרה אל תהומות השכחה.מתמודדי ה"מגיע לי"

מוזר שדווקא בפרק האחרון של שלב האודישנים, בחרו בהפקת התוכנית להתייחס גם למתמודדים הסדרתיים, אלה שמגיעים מדי שנה, נבחנים ונכשלים וחוזרים שוב. יש משהו מעורר רחמים באנשים האלה, כמו אליקו כהן. כי אפשר לראות את התקווה בעיניים שלהם, את הלילות ללא שינה שבהם עמדו מול המראה באמבטיה ודמיינו את חוף ניצנים. הם כל כך בטוחים שהם-הם הכוכב נולד הבא, ואם מישהו נוסף מלבדם רק יצליח לראות את זה, אולי אפילו יהיה להם סיכוי.ההוא ש"מגיע לו" כל שנה להיכנס לנבחרת. האודישן של אליקו כהן:

צביקה הדר מרגולג'ניפר לופז

אבל אם כבר הפכתי את "כוכב נולד" למיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, אפשר גם להצביע על הצד האופטימי: הילדים היפים והמוכשרים האלה, שמבליחים מדי פעם עם קולות מקסימים וחיוכים כובשים. ילדונת בת 16 כמו תמר יהלומי או ורד מושקובסקי בת ה-22. הם, בניגוד לאותם נבחנים סדרתיים שגם מבוגרים מהם בכמה שנים טובות, עולים לבמה עם קיתונות של אסירות תודה ומופתעים לגלות שהעבירו אותם לשלב הבא. הם יודעים שהם מוכשרים, אבל הם לא חושבים שמגיע להם, רק מנסים להגשים חלום ומקווים לטוב. אולי הם יצמחו להיות דור של אנשים מנומסים, כאלה שיודעים גם לקבל "לא" ולא לנסות לכופף את המערכת לרצונם. הלוואי שהילדים המוכשרים האלה יעברו גם את השלבים הבאים בתחרות ויצליחו לשמר קצת מהענווה הזו, גם אחרי שיפגשו את המאפרת והסטייליסט של התוכנית. אולי ככה הם יגרמו לנו להישאר לצדם גם בהמשך העונה. העיקר שלא יעמדו מול המצלמה וידרשו שנסמס להם, כי "מגיע לי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ