רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוכב נולד 9: האם נערת הרוק תגיע לגמר?

עידן החרקשן שהצליח לבלבל את מרגול, ילדה בת 18 עם קול של דיווה, רוקיסטית עם סיפור עצוב ובחור עם עיניים כחולות שעושה רונה קינן טוב יותר מהמקור. לעונה התשיעית של כוכב נולד יש תקווה

תגובות

באופן רשמי, אזלו לי הדברים הרעים לכתוב על כוכב נולד. תקראו לזה ייאוש, אני אקרא לזה תקווה. תקווה לעתיד טוב יותר, כזה שצופן בחובו מתמודדים מוכשרים, יפים ומכמירי לב שגורמים לך לרצות להריע להם ושופטים שלא מבלבלים את המוח עם חלוקת ציונים תמוהה, אלא מתפעלים איפה שצריך ומסתפקים בזה. כוכב נולד - כל הכתבותאני קוראת לזה "תקווה", כי כמובן שזה עדיין לא המצב. אנחנו מתקרבים לשם, זה כן, אבל עם תחושה חזקה של שעון חול שמטפטף מעל ראשינו – כי מתישהו זה יתפוצץ. הרי הפרקים ישובו להיות כפי שיוצריהם התכוונו בהתחלה: מלאי שטיקים מיותרים וניסיונות לייצר מתח מניפולטיבי. אז אם אתם משתייכים לפלג האוכלוסייה שתוהה בקול "מה יש בעונה הזו? היא לא מתרוממת", אתם יכולים לקחת שוב את השלט לידיים ולהצטרף. זה מתחיל להיראות טוב ואולי, טפו טפו טפו, יהפוך למעניין באמת.

אבל בינתיים, נסתפק במעט שיש לנו. הפרק האחרון, כמו הפרק שקדם לו, ממשיך את הקו העלילתי המיוחל: אודישנים מעניינים ומוצלחים ומעט נפילות (כן, אני מבינה שגם לאלה יש מקום בז'אנר ואין לי אלא להשלים עם העניין בהכנעה). הוא התחיל ברון ויינרייך, נכה צה"ל מהפרק הקודם שהצליח לעבור לשלב הבא, המשיך בעידן חיים שהגיע מהבית עם קיטבג מלא בהורים לא מפרגנים והעמיס לתוכו עלבונות נוסח מרגול ("אתה חרקשן"), משם עברנו למשי חזיזה, ילדונת בת 18 משדרות עם סיפור קורע לב על אבא שעזב את הבית ואמא תומכת, שעמדה על הבמה והשמיעה קול של דיווה אמיתית (קול כל כך יפה ומרטיט, שאצל המקבילה האמריקאית, "אמריקן איידול", היא לא רק הייתה עוברת וויט' פליינג קולורס, היא גם הייתה רוקדת סלואו בסוף עם סטיבן טיילר, אבל אצלנו בלבנט היא זכתה לפקפוקים ועברה בקושי לשלב הבא. לכו תבינו). מה יש כאן להתלבט? עוברת! האודישן של משי חזיזה:

היא רוצה להיות נערת רוק אחרי חזיזה, הגיעה עוד מדהימה אחת ובמקרה הזה לשופטים לא הייתה כל התלבטות: אורטל אדרי הרוקיסטית (גם היא בעלת סיפור משפחתי עצוב, על אב שהתאבד כשהייתה ילדה, אמא שנישאה עוד פעמים רבות ואדרי עצמה, שהתחתנה בגיל צעיר להחריד). היא נתנה ביצוע מדהים ביופיו ל"דמיון חופשי" של יצחק קלפטר ואפילו הצליחה לחלץ ממרגול מחיאות כפיים. עם קצת מזל והרבה סמסים, היא עוד תגיע לשלישיית הגמר. ותזכרו איפה קראתם את זה קודם.וכמובן שאי אפשר לדלג על דוד לביא, שעלה על הבמה וכבש אותה בלי למצמץ בשתי עיניו הכחולות והיפות. זה קורה אולי פעם או פעמיים בעונה של תוכניות מהסוג הזה: את שומעת מתמודד מבצע שיר מוכר ויודעת שהגרסה שלו טובה יותר מהמקור. הגרסה של לביא ל"מבול" של רונה קינן בהחלט עונה על ההגדרה הזו, עם כל הכבוד לקינן – הוא פשוט לקח את השיר שלה ועשה ממנו מטעמים שלא היה איכפת לי להשמין עבורם. כמו שמירי מסיקה אמרה: "איפה זה היה עד עכשיו?". אז בדיוק. דוד, איפה היית עכשיו? מירי מסיקה שלא הכרנו גם הדינמיקה בין השופטים היא משהו שמתחיל להיראות קצת פחות מאולץ (בעיקר הניסיונות ללבות ריב בין מרגול למירי). הייתי אפילו אומרת, בזהירות, שאנחנו מתחילים לגלות במסיקה צדדים שלא הכרנו, כמו למשל היכולת שלה לחקות (בערך) את מאיה בוסקילה והקוליות שלה, שמתבטאת בעיקר בנינוחות להיות היא עצמה ואפילו לצאת טיפה אהבלה לפעמים, אבל לעשות את זה בחינניות.בשורה התחתונה, עושה רושם שמשהו מתחיל להתהדק בעונה הזו, או כך לפחות מסתמן. ברור שמדובר בהחלטות עריכתיות אבל אין ספק שהבחירה להימנע מכל החידושים וחרקושים ולהתמקד במה שחשוב באמת – גילוי כישרונות חדשים, מוכיח את עצמו בפעם האלף. דבקו בפשטות ובדבר האמיתי והצופים ידבקו בכם. הו, אבל הנה הפרומו לפרק הבא – והוא, שימו לב, ייערך כולו בבסיסי צה"ל (מי אמר שטיקים מניפולטיביים ולא קיבל?) בקיצור, שכחו את כל מה שכתבתי כאן. אזעקת שווא.

*#