אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המכונה: כבר לא רוצים שיאהבו אותם, רק לעשות מה שבא

חברי משינה כבר לא מחפשים שיאהבו אותם. המצלמה של אלה בלוך, הבמאית, תפסה את חברי הלהקה ברגעים של עימותים וצעקות, והביאה למסך כמה התבטאויות שערורייתיות ואת התובנה איך המכונה הזו עובדת

תגובות

"בנאדם צריך לעבור מנקודה לנקודה"("משהו קטן וטוב") אדם מגיע לגיל מסוים בו הוא כבר לא עושה חשבון לאף אחד. תראו את יהורם גאון. רוקרים אמנם אמורים להיות כאלה בכל גיל, אבל המציאות מסובכת יותר, בוודאי בישראל, וגם רוקרים צריכים להתפרנס. והנה, בהתקרב העשור השישי לחייהם, חברי "משינה" מרשים לעצמם להתפרק. וכך, המצלמה של אלה בלוך זכתה לרגעים ארוכים של עימותים, ויכוחים וצעקות, ואפילו לכמה התבטאויות "שערורייתיות" שהיו יכולות לפרנס כתבת שער במוסף סוף השבוע. מבקרי המוסיקה, הכתב של גיא פינס, גלגל"צ, הפופ המזרחי. מי לא חטף שם? אפילו הערבה לא באה ליובל טוב בעין. אפשר להבין את יובל. במדינה מתוקנת, אלבום מופלא כמו "מפלצות התהילה" לא מביא זמר למכור אוטו. הוא מביא אותו לקנות וילה. ועל כך נאמר – איפה המדינה, ואיפה החזון?

"לפעמים חיינו הם סיוט.מלחמות, תשוקה ואלימות"("העמותה לחקר התמותה")

סרטי רוק טובים – ז'אנר נפוץ בעולם, והרבה פחות אצלנו – דומים זה לזה. הם נעים מהקלעים אל אחוריהם וחוזר חלילה. לפני הקלעים, הם תופסים את האנרגיות, העוצמה של ההופעה, ההתלהבות של הקהל. מאחורי הקלעים, הם תופסים את הרגעים הקשים, הבודדים, חסרי התהילה. אם לפני הקלעים מוצגים לנו אלילים תרתי משמע, מאחורי הקלעים אנו מקבלים את הדרמה האנושית – הריבים, הכעסים, התככים – וגם האהבה ואחוות הלוחמים."המכונה" הצליח להביא את כל אלה, ולכן הוא סרט רוק טוב מאוד. בלוך, שקיבלה גישה חופשית לעבודה של משינה – מחדר החזרות, דרך הוואן ועד לבמה – הצליחה להציץ לקרביים של המכונה. לראות איך גורמים לה לרקוד. היא תפקדה כזבוב על הקיר, וגרפה רווחים בדמות כמות נאה של עימותים פנימיים ואמירות שעוד עשויות לגרור עימותים חיצוניים.

"הוא לא ידע להתנהג,לכל אחד היה לועג"("היא התווכחה איתו שעות")

על רוב הסערות מופקד, כצפוי, יובל בנאי. מי ששלומי ברכה מספר עליו שהיה בחור מופנם וביישן בצעירותו, מתגלה ב"המכונה" כילד רע וטראבל מייקר שמוכן לריב עם כל העולם, מחבריו ללהקה ועד לקובי פרץ. מיני שערוריה - חברי משינה לא הגיעו להקרנת הסרט עליהםרוב הציטוטים הסנסציוניים, כמו "גלגל"צ המזוין", "שיינמקו (הזמרים המזרחיים – נ.ש) עם המוסיקה המסופלסת הזו" ו"אני לא סובל את עמיר בניון", יוצאים מהפה שלו. ככה זה בעסקי הרוקנרול – המנהיג הוא לא בהכרח האדם השקול וקר הרוח. הוא בהחלט יכול להיות המיזנטרופ (גם כך מגדיר אותו ברכה, ספק בצחוק) שפותח את הג'ורה על כל העולם. מה הפלא שבלהקה הזו, ליובל היה מותר לאחר בגלל הילד?"ואנחנו שניים.בטח לא לבד"("ואנחנו שניים")

אבל ל"משינה" אין רק מנהיג אחד. כמו בהרכבים גדולים אחרים – "הביטלס", "פינק פלויד", "לד זפלין", "אואזיס", וגם "תמוז" ו"אתניקס" – מדובר בצמד מנהיגים, ואת האש של בנאי מאזן הקרח של שלומי ברכה, שמנסה להנמיך את הלהבות ולשמור על ההרמוניה בלהקה בכל פעם שלבנאי קופץ הפיוז והוא מודיע שהוא חוזר לאילניה. תמיד מרתק לצפות בהתכנסות רוקיסטית, שני כוחות יצירתיים עוצמתיים שמתנגשים, מתפוצצים לכדי זיקוקים מוסיקליים, ומושכים אחד את השני קדימה. היתה חסרה שם רק יוקו (או אורלי זילברשץ) כדי להוסיף גם נופך מלודרמטי לכל העניין.

"הדרך אל האושר לא בך, רק בנו היא טמונה"("שלג צח")

מרתק לא פחות היה לצפות בבעיות המלוות את התנהלותה הפוליטית של להקה, שבה לכאורה כולם שווים, אבל יש כאלה ששווים יותר. ב(עוד) רגע של עצבנות, בנאי מודיע שמבחינתו עדיף שכולם יסתמו את הפה. "גם אתה?", שואל איגי דיין. "לא", עונה יובל. ברגע אחר, מתקבלת החלטה כלשהי בנוכחותם של שלושה מחברי הלהקה, שמהווים רוב בהרכב ולכן די בכך מבחינתם כדי לקבל את ההחלטה, אפילו מבלי להעלות אותה לדיון. הדרך שבה חברי "משינה" מנסים ליצור אמנות ולנהל אותה באופן דמוקרטי, ולא ליפול להכרעות "דיקטטוריות", מרתק.

"הנה אנחנו יחד.הולכים על חבל דק מדי, חולמים על אהבה, וקצת בפחד"("אנחנו יחד")

איכשהו, משינה יוצאת מכל המתיחויות האלה בשלום. הם עדיין מנגנים הרבה, שרים במקהלה.

כתבות שאולי פספסתם

*#