אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצונאמי היפני שטף את הטלוויזיה

כמו בכל מקרה של קטסטרופה עולמית, הצונאמי ביפן הפעיל את נוהל סיקור האסונות בטלוויזיה שלנו. מומחים באולפן, סי.אן.אן על המסך ושיחות עם ישראלים ששרדו. את האסון והאיפוק היפני, קטע אסון מקומי, שלא הצליח לגנוב את ההצגה

תגובות

סמיכות האירועים בסוף השבוע,  הצונאמי שהמית רבבות  ביפן  והטבח באיתמר, חידדה את הדילמה העיתונאית הנצחית; מי חשובים יותר; הם או אנחנו. מה מעניין יותר-גויים שטבעו  בים, או תינוקות של בית רבן  שנרצחו  חמש דקות מכפר סבא. האם העובדה שהפעם בחרו כל ערוצי החדשות לשדר את  מחזות האימה האפוקליפטיים  מעיסוק  אובססיבי  בסיפור ללא ויזואליה ועדי ראיה, מלמדים על התבגרות ? האירוע באיתמר, נורא וחשוב ככל שיהיה, לא התאים בשלב זה לעיסוק  טלויזיוני רב שעות, מפני שלא היו חומרים מצולמים או עדי ראיה ושמיעה בנמצא.

 אפשר היה כמובן למצוא כמה חמומי מוח, ולסחוט מהם גידופים ואיומים, אך הצונמי סיכל  כל פעולה מטומטמת כזאת. זמן השידור שהופקע לטובת האירועים מיפן, הביא לכך שהאסון  באיתמר קיבל חשיפה רבה,  אף שהיה דל בחומרים טלויזיונים. הפער האדיר בין השפע מיפן לקמצוץ הצילומים והראיונות מאיתמר, זעק לעיניים.

שוב ושוב שודרה פיסת הוידאו  עם בובת הסמרטוטים בין כתמי הדם וסיפורו של הפרמדיק  שנכנס ראשון לדירה. כשהבינו  במערכות  החדשות שסיפור איתמר לא מחזיק שידור רצף,  שבו לעסוק בצונאמי.

השידורים מיפן כמו מאיתמר התאפיינו באיפוק. לא בכי וצווחות זעם. אולי  הדיבורים בכל ערוץ על האופי היפני המאופק שכנעו את מחרחרי הריב  במערכות החדשות שאיפוק זה כוח, ומראות האימה מדברים בפני עצמם. יצחק ליאור, שגריר ישראל ביפן לשעבר, סיפר על היפנים שיודעים להקשיב להנחיות,  להיות ממושמעים, לא להפגין מצוקה, לסבול בשקט וגם להתנדב.רוני בורשטיין, נשיא לשכות המסחר ישראל-יפן, סיפר שהיפנים מקדשים את מושג ההתמודדות. לדבריו, היפנים חיים כך כבר מגיל צעיר, למשל הם הולכים לבית ספר עם מכנסיים קצרים  גם בקור מקפיא.  ואכן, ראש הממשלה היפני  שנאם לאומה נשמע גזבר שמקריא דו"ח בישיבת בוקר.

עדת ראיה בת 70,  ציחקקה כשסיפרה "שמעולם לא ראתה זוועה כזאת". כולם דיברו מתוך חיוך, אף אחד לא יילל או האשים את הממשלה.מי שפגש יפנים בטיולים בעולם, מכיר את התכונה הזאת. הם מחייכים, וצוחקים במקומות הלא נכונים. מתברר שזה מתכון להתמודדות עם צונאמי.

במרתון  שידור הצונמי של סוף השבוע, לא עלה אף ערוץ על חברו. כולם השתמשו בחומרים של  ערוצים זרים שצילמו את הקטסרופה ממעוף הציפור, מחומרים שנקלטו בעדשות של מצלמות אבטחה ופלאפונים של ניצולים. אפילו הסגנון של המגישים היה די אחיד, למרות הבדלים ניכרים באופי. יאיר לפיד בערוץ 2 היה ענייני וחסך מאיתנו  משפטים כמו "להיות ישראלי זה לעזור ליפני במצוקה למרות שהמחירים בג'פניקה  מטורפים". ניב גלבוע בערוץ 10, לא ניצל את ההזדמנות  כדי לסגור חשבון עם הבעלים של ג'פניקה, ואיילה חסון  מערוץ 1 סיפרה על האסון ביפן ועל המסך לא הוקרנו תמונות מהדרבי האחרון .

בין כל המומחים להתנהגות היפנית ולהתנהגות הכור הגרעיני אחרי רעידת אדמה, בלט לטובה המומחה לגרעין פרופסור עוזי אבן.  לאיש האמיץ הזה יש קול ואינטונציה  של  רופא נפש מרגיע. הידע שלו על כורים גרעיניים הוא אמיתי ולכן הוא לא מגמגם .לכל תסריט מפחיד יש לו פתרון שיצמצם את הנזק. אם תהיה כאן רעידת אדמה וחשש לדליפות מהכורים חלילה, הוא יהיה נכס לאומי.

*#