רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קדם אירוויזיון: המשחק המכור של רשות השידור

הנחיה מאולצת ונוקשה של שירי מימון ואקי אבני, במה מדיפה ניחוחות קשים של ניינטיז, פשלות חוזרות ונשנות וסאונד צורם. אבל מה כל אלה לעומת הזכייה של דנה אינטרנשיונל? יואב שגב שמח על חזרתו של הקדם

תגובות

30 שנה מאז הפעם הראשונה, תחרות הקדם אירוויזיון מרובת המשתתפים עשתה קאמבק. חמש שנים מאז ששלחנו את אדי באטלר לייצג אותנו באתונה – החלטה תמוהה שעלתה לכולנו בחמישה "קדמים" מזויפים של אמן נבחר אחד -  הדמוקרטיה הרימה ראש וזכות בחירת האמן והשיר ניתנה לאזרחי מדינת ישראל.

» דנה אינטרנשיונל תייצג את ישראל באירוויזיון

מחיוכיהם שבעי הרצון של קברניטי הערוץ הראשון, שהסתובבו מאחורי הקלעים בהיכל התרבות בראשון לציון, אפשר היה לחשוב שבא לציון גואל. הנה, ברוממה הקשיבו לרחשי העם, החזירו עטרה ליושנה והשיבו אלינו את הקדם המסורתי. קצת קשה להבין איך גם אחרי שעתיים וחצי של מופע שהיה מבייש אפילו בהפקת סיום של בית ספר תיכון, החיוכים ברוממה לא נמחקו.  "הצלחנו להרים מופע מושקע ויפה", אמרו גורמים בהפקה  שככל הנראה לא הבחינו בהנחיה המאולצת והנוקשה של שירי מימון ואקי אבני, בבמה שהדיפה ניחוחות קשים של ניינטיז, בפשלות החוזרות והנשנות בקטעי המעבר ובסאונד הצורם שעשה רע לשירים הבינוניים. למרות כל אלו, ניתן היה להרגיש שמישהו שם באמת השתדל לעשות את זה - ובגדול, פשוט כל התנאים היו לרעתו.

בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90, תחרות הקדם אירוויזיון סיפקה כמה רגעים בלתי נשכחים. הכתפייה הנופלת של ריטה בקדם 86', המאבק העיקש בין דפנה דקל לענת עצמון על הזכות לייצג את ישראל וצביקה פיק שמתלבט בין ארטיק לקרטיב, בין שוקולד לבננה. הקדם היה בימים ההם מכונה משומנת לייצור להיטים שחרכו בשבועות שלאחר מכן את המצעדים וחלקם אף הפך לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית (מישהו אמר "הלוואי" של בועז שרעבי?)

רגעים כאלו צריך בקדם:

ואולם, את הקדם שנערך אמש נראה שרובנו היה רוצה לשכוח. מי שבטוח היה רוצה לשכוח את הערב הזה הוא חן אהרוני, שהגיע כאחד הפייבוריטים הגדולים. עד תחילת המופע הסתובב מאחורי הקלעים כנער ביום בר המצווה שלו, מתראיין, מחייך, בטוח בעצמו. "אני נורא מתרגש", הוא אמר רגע לפני שעלה לבמה כדי לקבור את השיר החמוד שלו במופע אימים, ששילב את כל מה שהיו מלמדים בשיעור "מה לא לעשות" בבית ספר לאירוויזיון, אם רק היה כזה. בדרך חזרה מהבמה, אהרוני כבר לא כל כך בטוח. "לא יודע איך היה, נקווה לטוב", הוא אומר בחיוך מהוסס. אין סיבה לקוות.

מי שעוד קיווה לטוב ולא ברור למה, היה ניקי גולדשטיין, שסיפק את אחד ממופעי הביזאר הקשים שנראו על במת הקדם לאורך השנים:  תופים מכל הסוגים, מקלות אש, העמדה משנות ה-90 ושיר מסרט של דיסני. בזמן ההופעה של גולדשטיין, נראה שבגרין רום לא ממש מתרגשים למעט אחת שיושבת מרותקת אל מול המסך – המאפרת של גולדשטיין וחבורתו. "כל כך הרבה ימים של עבודה נגמרים בשלוש הדקות האלו", היא אומרת בעודה נעה בהנאה לצלילי השיר, "קשה להאמין".  לפחות שלוש הדקות האלו נגמרו מהר.

דווקא הבנות שבחבורת האומנים נראו כאילו הן נהנות מההמולה. עדי כהן, שהסאונד הנוראי עשה עוול לקול שלה, הסתובבה מאחורי הקלעים כמו כלה ביום כלולותיה. גם עידית הלוי ספגה בהנאה כל פלאש שהופנה לעברה, תוך שהיא ככל הנראה מקווה, וכמעט מצליחה, להיות הטל סונדק או האדי באטלר (תזכירו לי מי הם?) של 2011.  מכל עבר הגיחו רקדניות וזמרות ליווי בבגדים שהקשר ביניהם לבין השנה שבה אנחנו נמצאים הוא מקרי בהחלט, אך החיוך שעל פניהן מרמז על כך שלא באמת איכפת להן – הן עושות חיים.

אבל בינינו, (וכאן הגיע הזמן לשחק אותה מופתעים) הקדם הזה היה מונח מתחילתו ועד סופו בכיסה של  כוכבת אחת בלתי מעורערת שלא השאירה לאף אחד סיכוי - דנה אינטרנשיונל שמה.  מאחורי הקלעים כולם חיכו לזוכת העבר ומלכת הבאזזזז, שתעשה משהו. שי כרם, מנהלה האישי של הדיווה וחבריה הקרובים כססו ציפורניים במתח שלא באמת הורגש באוויר.  "זאת תחרות לכל דבר. עד שלא נדע בוודאות לא נרגע", הם אמרו, והבטיחו שבגרמניה הכל יראה אפילו עוד יותר טוב. "הבעיה שהיא שבארץ לא מבינים איזה באזז כבר יש סביב דנה", הם הוסיפו, כאילו מכינים מראש תירוץ לכישלון אפשרי, "אבל מה שצריך לקרות יקרה". הדיווה מצדה עשתה בגרין רום כמעט ככל העולה על רוחה. הלכה ובאה, עשתה פוזות למצלמות, נראתה מורמת מעם ופשוט סירבה להפגין התרגשות: "אני נהניתי לאללה. כיף פה", אמרה אחרי שחזרה מהנאמבר שלה.

מלכת הבאזז:

כנראה שגם שנתיים של גלות בממלכת הרייטינג של ערוץ 2 לא לימדו את הערוץ הראשון דבר וחצי דבר על מתח ובנייתו. שיטת הצבעה מסורבלת, שמאלצת את הצופים להכפיל כל נקודה בעשר או ב-12, נקודות שידור מופרכות (שרהל'ה שרון והקיבוצים הם באמת מעצבי וקובעי דעת הקהל המרכזיים בישראל?), ונאומים מביכים של פונקציונרים ברשות, הרגו גם את החלק הכיפי של הערב.

דנה מתורגלת בראיונות:

צילום: בועז בן פורת

וכך, רגע אחרי ההכרזה על אינטרנשיונל כנציגתנו לדיסלדורף, לא ניתן היה למצוא בגרין רום ובאולם עצמו פרצוף אחד מופתע . כפי שסיוון לבית משפחת תאקט סיכמה את זה: "היה לי מאוד כיף, אבל אני ממש לא מופתעת". ואף על פי כן, ולמרות הכל, בימים טרופים אלו, אין כמו מנה מרוכזת של אינטרנשיונל, שאם לא תחזיר את האירוויזיון לישראל לפחות תצליח להעלות חיוך על פנינו. רק בגלל הבחירה בדנה, מגיעה לערוץ 1 תודה, על שהחזירו לנו את הקדם. וסליחה על השאלה אבל לא היה חסכוני יותר לשלוח את דנה, בלי כל הפסטיבל העגום הזה?

*#