רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אבא שלי טוקבקיסט

אין ספק שמקלידי התגובות הם אוכלוסיה מסקרנת, אבל מי חשב שאפשר לעשות על התופעה סרט מרגש על יחסי אבות ובנים?

תגובות

"הטוקבקיסטים", yes דוקו, 22:00לצילומי הסרט "הטוקבקיסטים" יצא הבמאי צביקה בינדר בעקבות אביו. דב בינדר הוא טוקבקיסט מכור ונמרץ, שנאבק בעזרת אלפי תגובות ב"סרסורי חברות כוח האדם" ובבעיות ציבוריות בוערות אחרות שמטרידות אותו. ההצלחה האינטרנטית אפילו הצמיחה לו חקיינים, וחלק מהטוקבקים שלו מיועדים כדי להיאבק בהם. בינדר הבן מנסה לחדור לעולם הזה ולהבין: למה אבא שלי מבלה שעות ארוכות בכל יום ליד המחשב, מה הוא מנסה להגיד ואת מי הוא מחפש שם, במורד התגובה ה-224 ובין "מנסר הסמולנים" ל"שונא בית"ר מגבעתיים".

ההזדהות שלי עם הסרט היתה מיידית, ולא סתם. קודם כל גם לי יש אבא טוקבקיסט. גם אני ראיתי אותו מנסח בעצבנות תגובות לידיעות ראשיות לרגע, וגם אני ראיתי אותו מקליד באמצע הלילה תגובה בהולה לאיזו פרשיה פוליטית מזדמנת.

אבל למה להפיל את העניין על אבא שלי. בואו נודה, בכל מי שכותב, בטח שבאינטרנט, מסתתר טוקבקיסט קטן. ומה על המכתבים למערכת ששלחתי כשהייתי בחטיבת ביניים? מדובר בגירסה מוקדמת, ואולי קצת מעודנת, של הטוקבקים. בין אם מתוך משיכה או מתוך גועל, מסקרן לפענח את נפשו של הטוקבקיסט.

חלק מהסרט הוא מסע עדין של בן בעקבות אביו. הוא מדבר עם אמו ועם חברים לעבודה ומציג בחיבה איך גם דיבורו הלא-מקוון של האב מזכיר את הסגנון האסוציאטיבי והגדוש שמאפיין את הטוקבקיסטים. באחד הרגעים המרגשים יותר בסרט מספר האב, כשהוא מוחה דמעה קטנטנה, על סטירה לא הוגנת שספג מאביו שלו, ועדיין מצלצלת בזיכרונו כעדות לחוסר התקשורת ביניהם. אז אולי לכל העניין יש הסבר פסיכולוגי פשוט?

חלק אחר מהסרט מוקדש לשיטוט מהיר בין טוקבקיסטים מובילים, בחשיפה מעניינת של הפנים שמאחורי הכינויים הפופולריים ברשת. את זמן המסך הגדול ביותר תופס יגאל כהן, חבר ליכוד שמלחמת הטוקבקים שלו מוקדשת להפלת ביבי, המכונה על ידו "הקרוק". כהן גר עם אמו הדעתנית לא פחות ממנו, שכבר עברה את גיל 95, ונאלץ לספוג את העובדה שהיא כנראה הצביעה ליריבו הגדול בבחירות האחרונות. אבל זה לא מנע ממנו, לדבריו, לשלוח באותו היום 300 תגובות שנועדו למנוע מביבי מצביעים נוספים. אז אולי בכל זאת מדובר בדמוקרטיה בשיאה?

"הטוקבקיסטים" שואל אם התופעה היא שיאו של חופש הביטוי או פריקת עצבים מילולית ולא מוצא תשובה ברורה. גם אנשי מקצוע מתחום האינטרנט שמופיעים בסרט יכולים בעיקר להודות כי החוויה של כתיבת טוקבקים אינה זרה להם (או לפחות לאנשים שהם מכירים מקרוב). נראה שכל ניסיון לצנזר את הטוקבקיסטים צפוי להיכשל. הפחד של בעלי האתרים לאבד קהל, ההרגל של כותבים למדוד את עצמם באמצעות מספר התגובות וכמובן הזעם של הטוקבקיסטים עצמם מבטיחים ש“אזרח זועם מרעננה 3" נמצא כאן כדי להישאר.

 הסרט עושה שימוש יצירתי בקטעי אנימציה של אתרי אינטרנט, כשהמרואיינים קופצים מעל לכותרת של מאמר או מתחת לטוקבק. זה מהנה ורלוונטי, אבל בשלב מסוים הגימיקים נהפכים לעמוסים מדי. “הטוקבקיסטים” הוא סרט קצבי וקליל, וזה כנראה מה שרצה להיות. דיונים מעמיקים בעניין השפעת האינטרנט על חיינו יתנהלו כבר במקום אחר. 

יש תגובות?

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true