שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
טל מסר, עכבר העיר
טל מסר, עכבר העיר

הפרק הראשון של "פרופיל 64" נפתח בשני קטעים קצרים ומשעשעים שהופיעו גם בפרומו לסדרה: בראשון חוליית חיילים חמושים מרוחים צבעי הסוואה מסתתרים בעובי צמחייה, מחכים לאויב שיגיע. האויב מצדו, מבושש לבוא. במקומו מגיעה אמו של אחד החיילים לבושה בפיג'מה, כדי לספק לבנה הנבעך משאף. הקטע השני מתרחש במחסום עמוס תושבים פלסטינים. קצין עם עודף מוטיבציה, חושד שאחד מהם מסתיר אמל"ח בחור התחת של החמור שלו. בלי לחשוב פעמיים, הוא עוטה כפפת ניילון ומבצע פעולת עומק נקודתית בשטח העוין. לרגע, הצופה הביקורתי יכול לחשוב לעצמו: הנה, סוף סוף סאטירה אנטי-מלחמתית שלא מתביישת להתלכלך בחרא; שלא מפחדת לדחוף יד לרקטום של אחת הפרות הקדושות של ההוויה הישראלית; שלא מהססת להציג את הצבא המוסרי בעולם בשיא רפיסותו. צופים שוחרי ספרות יוכלו אולי להבחין ברמז דק לקומדיית אבסורד בסגנון ג'זף הלר או באנדרסטייטמנט מחאתי סטייל ירוסלב האשק. שתי דקות אל תוך הסדרה והמחשבה הזאת מתפוגגת כמו החיוך בבקו"ם.פרופיל 64 היא לא מלכוד 22. היא גם לא מ.ק. 22. למעשה, קחו כל מספר דו-ספרתי, חלקו אותו בכפולה של עצמו, נסו לחשב את השורש הריבועי שלו; ויש סיכוי סביר שזה יצחיק אתכם יותר מצפייה ב"פרופיל 64". באמת שלא תכננתי להידרדר לרמה של שימוש באנלוגיות צה"ליות, אבל התסכול מחייב: "פרופיל 64" מצחיקה בערך כמו שבוע שבי, חתרנית בערך כמו דובר צה"ל ומפתיעה בערך כמו מטבח צבאי. הבדיחות בה כל כך צפויות שעצם כך שמערכת כיפת ברזל לא מיירטת אותן לפני שהגיעו למסך, הוא לא פחות ממחדל ברמה המודיעינית. זה חבל. לשירות החובה בישראל יש פוטנציאל קומי כמעט אינסופי. כל מי ששילם את חובו לחברה מכיר לעומק את המצב השרירותי שבקיום הצבאי. אומרים שקומדיה היא טרגדיה פלוס זמן. אם יש אמת במשפט הזה, הרי שהצבא בראי הזמן הוא הקומדיה של כולנו. אחרי הכל, כמעט כולנו סבלנו שם: בשק"ם או בג'בלאות, עם אם-16 או אקדח סיכות, זה בכלל לא משנה. המכנה המשותף הזה היה יכול להוביל את יוצרי "פרופיל 64" לחדד איזושהי אמירה על המציאות הצבאית בישראל. עזבו אמירה – בדיחה. משהו יותר טוב מחייל שנשלח להביא מאג וחזר עם ספל. חתרנית כמו דובר צה"ל. הפרומו לסדרה:עלילת הסדרה נסובה סביב קורס משא"פ של חיל המודיעין – מקום בו פטורים מחולקים על שמאל-ימין-שמאל ונעליים שטוחות נחשבות לאות של כבוד. החייל אגוזי (מיכאל מושונוב), שחתם קבע רק כדי להישאר קרוב לאהבתו הבלתי ממומשת (דנה פרידר), נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה כאשר קצין חדש, צנחן בהכשרתו, מוצנח לפקד לו על הקורס. מכאן העלילה עוברת דרך שלל קלישאות צה"ליות ומתמקדת בעיקר במתח הלא מעניין בין הג'ובניק הסמרטוט לקרבי המורעל. כמובן שעבור מי שעבר את גיל 21, המתח הזה רלוונטי בערך כמו שיחת טלפון מקצינת המילואים. ואכן, נדמה ש"פרופיל 64" פונה לנתח אוכלוסייה מובהק, כזה שהשאלה "עד מתי?" עוד נושאת על לשונו טעם של פרי אסור. אבל אפילו בקרב חיילי צה"ל, ספק אם הסדרה תצליח ליצור אפקט כלשהו. זוהי לא "גבעת חלפון", אפילו לא "ספיחס". על פי פרק הבכורה, הסיכוי של הסדרה להפוך לקאלט, שקול לסיכויו של עומר אדם להתמנות לאלוף-פיקוד.

למרות השם, "פרופיל 64" לא אומרת שום דבר על המערכת הצבאית. המדים בה הם רק תפאורה שעוטפת עלילה שמגוללת סיפורים די ילדותיים. לא ברור מה כותבי הסדרה חשבו לעצמם כשהגו אותה, לא ברור מה בדיוק ניסו להגיד, אבל יכול מאוד להיות שיום אחד, חוקרי תרבות וצבא עוד יחזרו אל הטקסטים האלו כדי להבין לעומק איך קרה שהצבא הטוב ביותר בעולם הצליח לצאת כל כך גרוע בטלוויזיה. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ