שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"א' מבית הנשיא": לא למי שנהנית מאונס

סרטה של ענת גורן על המתלוננת הראשונה מצליח לחמוק ממלכודת העיסוק המציצני והמוסרני בפרשת קצב. במקום זה הוא מראה איך נראים חייה של האישה ששילמה את המחיר, כדי שטענות על נשים שנהנות מאונס יישמעו קצת פחות סבירות

אורי ערן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי ערן, עכבר העיר

ענת גורן לא הייתה יכולה לחלום על תזמון מושלם יותר לשידור סרטה "א' מבית הנשיא": הלהבות סביב פרשת השופט בדימוס ניסים ישעיהו עוד גבוהות, ו"תרבות האונס" שוב זוקפת את ראשה המכוער, קרוב כל כך לממסד. בפרפראזה על דבריו של השופט המכובד, אפשר היה אולי לטעון בציניות שיש לא רק כאלה שנהנים מאונס, יש גם כאלה שנהנים מסרטים על אונס. לכאורה, סרטה של גורן נראה כמכוון לקהל הזה: מי שמחפש את הג'וס בסיפור של אורלי רביבו, לדעת סוף סוף איך היא נראית, איפה בדיוק הוא נגע, וכמה היא רצתה או לא רצתה בזה. אבל סרטה של גורן איננו כזה. "א' מבית הנשיא" הוא לא סרט לאנשים שנהנים מסרטים על אונס. הוא סרט שמשהה - לפחות חלק מהזמן - את השאלות "היה או לא היה" ו"מה בדיוק היה או לא היה", ומספר את סיפורה של האישה שהרעידה במו ידיה את האדמה בירושלים.  

לרגעים נדמה שגורן כן הולכת למקומות המציצניים והצהובים: היא מביאה קטעים מיומנה של רביבו, מדובבת אותה ומחלצת תיאורים גרפיים מאוד של סצנות מיניות, וגם דנה בהרחבה בטענה שהושמעה בזמנו כדי לפגום באמינותה, לפיה רביבו הייתה זונה בעברה. לפעמים אפילו נראה שגורן מנסה להצליח היכן שהפרקליטות והמשטרה נכשלו, ולהחליט אם "היה או לא היה". כך קורה כשהיא מעמתת את רביבו עם אי העקביות שבדבריה ובמעשיה, ולא לגמרי ברור אם היא מבקשת לעזור לרביבו להשיב לצופה שעשוי להטיל ספק בעדותה, או משתפת אותה ואת הצופים בספק שהיא עצמה מטילה בעדות.

 אבל מי שמתמקד ברגעים האלה בסרט מפספס. גורן לא מעוניינת בהצצה אל חיי המין של הנשיא לשעבר, וגם לא לדעת אם רביבו דוברת אמת. היא מבקשת לספר את סיפורה של רביבו, במלוא מורכבותו, ולעשות צדק לא עם מה שאירע בבית הנשיא, אלא עם דמותה המרתקת של רביבו, שלנצח תהיה א' מבית הנשיא. היא עוקבת אחרי רביבו, אשר משתנה ומתפכחת למול המצלמה לאורך השנים, ומגוללת בפניה את סיפורה, מהרגע שבו זנחה את עבודתה בחברה להשכרת רכב לטובת בית הנשיא, ועד לרגע ההרשעה החמוץ-מתוק, כשרביבו מבינה שהקריירה הדיפלומטית שלה תישאר לנצח בגדר חלום בלתי ממומש.

אפשר היה לומר ש"א' מבית הנשיא" הוא סרט על העצמה נשית: רביבו החלשה נאבקת אל מול המנגנון הפטריארכאלי המסואב, מפסידה בקרב כשהיא נשארת מחוץ לכתב האישום, ומנצחת במערכה כשהמתלוננות האחרות שבאות בעקבותיה מוציאות את הצדק לאור. אבל  זו תהיה הצגה פשטנית מדי של הסיפור. אמנם, גורן לא מצליחה להתאפק, ובסוף הסרט מפגישה את רביבו עם עו"ד אירית באומהורן מהפרקליטות, שמחזקת את ידיה ואומרת שבלעדיה ההרשעה לא הייתה אפשרית. אבל ברגעיו הטובים יותר, "א' מבית הנשיא" נמנע מהשאלה הבלתי אפשרית של הצדק. הוא מראה איך נראים חייה של האישה ששילמה את המחיר, כדי שטענות על נשים שנהנות מאונס, יישמעו קצת פחות סבירות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ