שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כשהאח הגדול ניצחה את ארץ נהדרת בקרב המוסר

המסע בין הדמויות המיתולוגיות של תכנית הסאטירה היה מהנה אמנם, אך בעיקר הזכיר מה המטרה האמיתית של התכנית: להפוך לקאלט ולא באמת למתוח ביקורת. מזל ש"האח הגדול" הזכירה במשדר ההצטדקות שלה, שיכול להיות יותר גרוע

טל מסר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל מסר, עכבר העיר

מול פרק העשור הנוסטלגי ששודר אתמול, פתאום מבינים כמה "ארץ נהדרת" השפיעה בעשור שחלף על השיח הציבורי בישראל. עשר שנים הן הרבה זמן, ולא רק במונחים טלוויזיוניים. ילדות שנולדו בתקופה בה חלומות עוד היו בהקיציס כבר כמעט גדולות היום מספיק כדי לחגוג בת מצווש. פוליטיקאים נבחרו, נאפו והתפטרו; קומיקאים הצטרפו וקומיקאים עזבו; אפילו חלי הספיקה להפוך מעיתונאית פשוטה ליו"ר האופוזיציה. כל הזמן הזה, רק תכנית אחת נשארה אתנו, נאמנה כמו רחוול ליוקנת ומנסה לשכנע בכל פעם שלמרות הכל, יש לנו ארץ נהדרת. » ארץ נהדרת 10 – כל הכתבות והביקורות

בהתחשב בביקורת הציבורית שהתכנית עוררה משני צידי המתרס, אפשר היה להניח ש"ארץ נהדרת" השפיעה בעשור החולף על התודעה הפוליטית בישראל. אבל האמת היא שמבדרת ככל שתהיה, "ארץ נהדרת" הייתה ונותרה פוליטית בערך כמו הבלוג של מאי. אני יודע, זוהי ביקורת קשה להטיח בתכנית הסאטירה המצליחה ביותר בישראל. ובאמת קטונתי. מי אני? מה אני אלן דלון? איך אפשר בכלל "לצאת חוצץ" כנגד תכנית שמורכבת מצוות כותבים מושחזים וקומיקאים מהמעלה הראשונה? או כפי שליטל מעתוק הייתה מנסחת את זה: "לא, את". אבל עם כל הכבוד ל"ארץ נהדרת" (ויש כבוד), התכנית מעולם לא השפיעה על השיח הפוליטי כמו שהיא השפיעה פשוט על השיחה– כלומר, על המילים שיוצאות לנו מהפה. מילים כמו השילוב הפואטי "גבר - גבר", הפירוק הדה-קונסטרוקטיבי "טו-אוב" ואחד הביטויים "אם לא ה-". ואכן, החל ב-"היוש" וכלה ב-"מממ... ביי", אפילו בעונות המצ'עממות ביותר שלה, ארץ נהדרת הצטיינה בשכלול הקאצ'-פרייז לדרגת אמנות וסיפקה מטבעות לשון שהפכו לחלק משפת היומיום של מושפעים באשר הם.

כדי לעלות על השטיק של "ארץ נהדרת" לא צריך שני מדעני גרעין איראניים, המתכון הוא פשוט: קחו משפט, ביטוי או מילה. שלפו אותה ברגעי השיא של המערכון, חזרו על הפעולה, והרי לכם קאלט. אני לא אומר שזה כל כך פשוט. הדרך המדבקת בה השפה של "ארץ נהדרת" משעתקת את עצמה אל הרחוב הישראלי מעידה על רגישות רבה של יוצריה לסביבתם הלבנטינית. החיקויים בה, גם אם לעיתים מוגזמים, מצליחים לזקק אבחנות מדויקות בנוגע לפני החברה בישראל על שלל טיפוסיה. ובכל זאת, ממש כפי שהביקורת הפוליטית של "ארץ נהדרת" מצטמקת אל כדי חיקויים מדויקים אך נטולי עוקץ של פוליטיקאים, כך גם הביקורת שלה כלפי הישראלים עצמם מצליחה אמנם לשקף את המציאות, אבל לא לבקר אותה. קחו לדוגמא את לובה – דמות שהייתה יכולה לשאת את דגל קשיי ההגירה של אוכלוסיית העולים מברית המועצות, ובמקום זה הפכה לתחפושת הנמכרת ביותר של פורים שנת 2004. התחפושת הנמכרת ביותר לשנת 2004. לובה (צילום מסך)

השפה של "ארץ נהדרת" הצליחה לחדור כל כך עמוק אל המציאות הישראלית, עד שבדרך, היא איבדה את הניצוץ הביקורתי שממנו נוצרה. אתמול בתור לכספומט עמדתי ליד העתק של משפחת פילוס והם נראו גאים בכך, ובשנותי בתל אביב הספקתי להכיר כמה היפסטריות הו-כה מלאות באירוניה שעדיין לא הפנימו את האירוניה בכך שליהי האשטאג היא העתק מדויק שלהן. אומרים שהשפה יוצרת מציאות. אבל ללא ביקורת מוסרית אמיתית על מושאי החיקויים שלה, "ארץ נהדרת" יוצרת מציאות שממחזרת את עצמה.

דווקא בתכנית אחרת של הזכיינית לא היססו אתמול לעסוק במוסר. רגע לפני תכנית העשור הוזעקנו להודעה דרמטית מבית "האח הגדול": ארז טל לבש ארשת רצינית כשהודיע כי בהפקת התכנית הוחלט על הוצאתו של הדייר רוני מיילי מבית "האח" עקב התבטאויות הומופוביות וגזעניות. "אמירות בוטות, כאלה שפוגעות בקבוצות שלמות בחברה, אינן מקובלת על 'האח הגדול", הוסיף אסי עזר בטון חמור סבר.

מופע ההצטדקות הזה נגוע במידה לא מבוטלת של צביעות. קחו אתיופית, לסבית וגזען בוטה וחשוך, הכניסו אותם לבית מרושת במצלמות, ונחשו מה יקרה. אבל עבור הפקת "האח הגדול" - ללא ספק התכנית הכי פגומה מבחינה מוסרית על המסך, זוהי הזדמנות פז לקושש רייטינג צהוב תוך התעטפות בטלית שכולה תכלת. אם יש משהו מקומם יותר מגזענים והומופובים, זה אנשים שגוזרים קופון על מתיחות בין גזעית\מינית תוך היתממות מתחסדת. אפילו שאולי מ"ארץ נהדרת" היה מסכים שבמקרה הזה, "האח הגדול" יצא קצת גייז.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ