שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שישי החדש של ערוץ 10: משב רוח מרענן

למרות שהמהדורה לא חפה מפגמים (בעיקר בתחום התפאורה) וגם לא מחדשת יותר מדי (עוד ראיון נטול מסקנות עם יאיר לפיד), היא מדירה שינה מעיניו של נתניהו ואולי בזכות זה אפשר לישון בשקט

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל מסר, עכבר העיר

בפרומו ששודר לקראת עלייתה של רצועת ערב שישי החדש בערוץ-10, נראים אנשי החדשות של הערוץ תלויים על גורד שחקים. בשחור ולבן, בשלייקס וקסקטים א-לה שנות ה-20, צוות המהדורה נראה קלאסי במיוחד: קירשנבאום מחזק בורג במקצוענות, דרוקר מהלך בלי פחד על פיגום וגיל ריבה תופס תנומה פסטורלית בגובה אלף רגל. לרגע מתחשק לצעוק לו: "היי גיל! תיזהר! הדרך ארוכה למטה". אבל הוא לא חושש. אולי זה בגלל שבפרומואים אף אחד לא באמת נופל. וגם אם כן, מישהו כבר ידאג לחתוך את זה בעריכה - רק תשאלו את עמנואל רוזן. אבל לפחות בינתיים שם למעלה האופק נראה מבטיח. ברקע מתנגן ברכות השיר At Last של אטה ג'יימס ולרגע אחד, העולם נראה כמו מקום טוב יותר.

ואכן, At Last. אחרי זמן רב מדי בו הפקירו את ערב שישי לטובת מדורת השבט של ערוץ 2, הוחלט בערוץ 10 על הצעד החשוב של שידור מהדורה מתחרה. זהו צעד חשוב מפני שבמדינה בה מתקיימת בפועל רק חברת חדשות אחת, תתגבש לבסוף רק דעה אחת. ואם זו הדעה של רוני דניאל אז כדאי שתתחילו להכין את המרחב המוגן שלכם. אבל בלי קשר להיבט הדמוקרטי, עליית המהדורה החדשה של ערוץ 10 היא אירוע מרענן גם מבחינה טלוויזיונית. לערוץ האנדרדוג יש צוות חדשות נמרץ, רעב ורענן. והנה, כבר במהדורה הראשונה קיבלנו סקופ אודות המיטה הזוגית שהותקנה בעלות של כמעט חצי מיליון שקלים(!) במטוס שנשא את בני הזוג נתניהו להלווייתה של מרגרט ת'אצ'ר בלונדון. ראש הממשלה כך מסתבר הוא איש עייף, וכנראה שהחשיפה הזו עוד תוסיף להדיר שינה מעיניו, אבל אני אשן הלילה כמו תינוק בידיעה שיש בערוץ 10 עיתונאים שעדיין לא מפחדים לפשפש לו בחשבוניות.

כל זה לא אומר שהמהדורה החדשה של ערוץ 10 חפה מבעיות - בעיקר בגזרת התפאורה. מסך הפלזמה שמרצד מאחורי צמד המגישים נראה כמו מחוות רטרו למשחק טטריס משנות ה-80 והכתוביות שמבליחות בקצב הדיבור במסגרת קטעי הבעות הדעה נראות כמו הכלאה בין סרטון תעמולה של שאול מופז ומצגת פאוור-פוינט של תלמידת תיכון. לזכותם יאמר שבהשוואה להפקה הפומפוזית של "אולפן שישי", המהדורה של ערוץ 10 לא מתייחסת אל עצמה בחשיבות מופרזת. לקראת סוף השידור אלון בן דוד פנה לטלי מורנו לצדו ותהה בחצי חיוך אם ימשיכו להיות פה גם בשבוע הבא. אחרי אינספור ניסיונות כושלים להעמיד מהדורה מתחרה בערב שישי, צריך לקוות שבפעם הזאת התשובה תהיה חיובית. מהדורות חדשות צוברות מוניטין על סמך הרגלי צפייה. ואם לעשות את ההיקש המתבקש מהפרומו, אפשר לומר שלבנות מהדורת חדשות זה קצת כמו לבנות גורד שחקים: חוץ מעבודה קשה, צריך גם הרבה זמן וסבלנות. אחרי הכל, גם רוממה לא נבנתה ביום אחד.לבנות ולהיבנות. הפרומו ללוח השידורים החדש:

ישנם מספר דרכים לבצע ראיון. דרך אחת היא גרסת הראיון הרשמי: אלון בן דוד וטלי מורנו יושבים במשרדו של שר האוצר. מולם יושב לפיד ומאחוריו דגל ישראל וספרייה עמוסה באנציקלופדיות. ביניהם מפריד שולחן עץ אלון כבד ואת המתח באוויר אפשר לחתוך בסכין חמאה. המראיינים יורים לכיוון השר שאלות נוקבות אך צפויות, והשר הודף אותם בתשובות רהוטות אך מתגוננות. הרבה מילים נזרקות לחלל האוויר, הרבה משפטים, ושום דבר בעצם לא נאמר. כשהראיון נגמר אנחנו הצופים מבינים שבזבזו לנו לא רק את הכסף, אלא גם את הזמן.

שי שטרן לעומת זאת, נוקט כבר שנים בטכניקת ראיון שונה בתכלית. את האורחים בתכניתו החדשה שמשודרת מיד לאחר מהדורת החדשות, הוא מקפיד להשקות ביין. כאשר הם מרגישים נינוחים, הוא מפנה לעברם שאלות סתומות, נטולת הקשר ומטרה מוגדרת. את תשובותיהם הוא מלווה בעיני עגל חמוד וסקרן, מדי פעם מנצל את מצג התמימות כדי לחשוף אמיתות שבדרך כלל מוסתרות מאחורי מסך הפוליטקלי-קורקט. דמות הגולם שהוא מאמץ לעצמו גורמת למרואיינים להיפתח בפניו ומחלצת מהם תשובות שלעולם לא היו מתקבלות באווירה הלחוצה של אולפן החדשות. אתמול בתכניתו החדשה, אמר שטרן שאילו הוא היה מראיין את השר לפיד הוא היה שואל אותו אם הוא נוהג לצבוע את הגבות. מי יודע, יכול להיות שדווקא אז היינו מקבלים תשובה מניחה את הדעת לשאלה: "איפה הכסף?".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ