שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מד מן: מתי דון דרייפר התחיל לדבר ב"אנחנו"?

ג'ואן העזה להטיח בפניו של דון את מה שכולם חושבים עליו כבר כמעט שש עונות, אבל זה רק גרם לו להעלות הילוך באגואיסטיות ולתפור מאחורי הגב של השותפים עסקת ענק בפרק שנראה כמעט כמו פארודיה על הסדרה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מתיו ויינר טוען שלא כדאי לנתח כל פרק של "מד מן" בנפרד, מכיוון שיש להתייחס לכל פרק כאל חלק מרומן אשר ניתן להבין את משמעותו המלאה רק בתום העונה. מצד שני, הפרקים בעונה השישית של "מד מן" כל כך שונים בקצב שלהם עד שקשה לא לחשוב עליהם כיחידות נפרדות. בעוד שהפרק הקודם היה קודר וגדוש בהתרחשויות דרמטיות סביב מותו של מרטין לותר קינג, בפרק האחרון האזכורים הפוליטיים היו מינימליים במקביל, הטון הקודר יחסית של הפרקים הקודמים התחלף בטון כמעט קומי, והיו סצנות אשר עוררו את התחושה שאנחנו צופים בגרסת הסיטקום של "מד מן". » מד מן - כל הכתבות והביקורות» העולם של מד מן מתנפץ לרסיסים» למה צריך להתפלל לשלומו של דון?» "מד מן": דון רוצה אישה או זונה?

במסגרת הרוח המשועשעת יחסית ששרתה על הפרק זכינו למשפטי מפתח בסגנון "היא התפוח בפיו של החזיר" (מארי, אמה של מייגן, מתארת את אשתו הפטפטנית של הרב) או "אני אוהב כלבלבים" (דון דרייפר מעמיד פנים שהוא משחק בפרסומת להאגיס באמצע ארוחת הערב הטראומתית עם הרב). גם האופן שבו רוג'ר ניצל את המוות הטרי של אמא שלו כדי להשיג סיפוק מיני היה משעשע למדי – ושימש כאנטיתזה לסצנת הבכי המרגשת שלו בסוף פרק הפתיחה הכפול של העונה. במקביל, כדי להבהיר לנו סופית שהטון השתנה, רוג'ר נראה מצחצח את נעליו בעצמו – עדות לכך שהמוות הפתאומי של מצחצח הנעליים הקבוע שלו, שהביא אותו לכדי בכי, כבר נשכח מהתודעה. כבר מסוגל לצחצח לעצמו את הנעליים. רוג'ר (צילום מסך: רשת AMC)

אם עד עכשיו העונה התאפיינה בקצב אירועים איטי יחסית (כיאה ל"מד מן"), צפיה בפרק השישי דמתה לנסיעה בהילוך גבוה בשברולט חדשה. וויינר וצוות הכותבים לחצו על הגז, והתוצאה היא מיזוג מפתיע בין שתי הסוכנויות המרכזיות בסדרה, פארסה משעשעת נוספת בכיכובו של פיט-"אני-רוצה-להיות-דון"-קמפבל, רומן בין פגי לבוס שלה, ריב טלפוני בין מארי לרוג'ר ועוד עלילות משנה למיניהן. ובכל זאת, הסחרחורת הזו לא מצליחה לטשטש את התחושה המטרידה של רגרסיה ותקיעות.

בסופו של דבר, כפי שג'ואן מטיחה בדון בהתקף הזעם הבלתי-אופייני שלה, "בשביל מה עשינו את כל זה?" למה להתאמץ כל כך אם התוצאה היא מיזוג סוכנויות שמחזיר את פגי לנקודת ההתחלה, אובדן של שני לקוחות מרכזיים (יגואר וחברת הכימיקלים ששייכת לאביה של טרודי), דירה מרופטת ומלאת בעיות באפר ווסט סייד והפיכתה של מייגן לאובייקט מיני א-לה בטי דרייפר בימיה הטובים?

למרות שתחושת תקיעות קלה מלווה את הצפייה בפרקים האחרונים, "מד מן" עדייין מצליחה לספק כמה סצנות חזקות בכל פרק. הפעם היה מדובר בעימות החזיתי והקולני יותר מהצפוי בין פיט – רגע אחרי שהוא התרסק על המדרגות כאילו היה ג'ניפר לורנס בדרכה לפסלון באוסקר – לבין דון. העימות הזה, שהתפתח לריב רב-משתתפים, גרם גם לג'ואן לאבד את שלוות רוחה. למעשה, התגובה המילולית שלה היתה כל כך מפורטת ונסערת עד שקשה להאמין שהיא יצאה מפיה של דמות מאופקת ומחושבת כמו ג'ואן. השיא, כמובן, היה המשפט האלמותי "פעם אחת הייתי רוצה לשמוע אותך אומר 'אנחנו'".   

ג'ניפר לורנס מאחורייך. הנפילה של פיט קמפבל (צילום מסך: רשת AMC) לבקש מדון דרייפר להפסיק לחשוב, להתנהג ולהתבטא בגוף ראשון זה כמו לבקש מגבר כמו הרב להפסיק לרדוף שמלות. למרבה האירוניה, לקראת סוף הפרק דון מתבקש להשתמש במילה "אנחנו" על ידי אדם אחר – טד שואו מסוכנות הפרסום המתחרה, והפעם הוא דווקא ממהר לאמץ את ההצעה. כמובן שלא מדובר בהחלטה אלטרואיסטית המעידה על שינוי התנהגותי. כהרגלו, דון חושב רק על עצמו ולא טורח להתייעץ עם שותפיו לסוכנות לפני שהוא מכריז על איחוד כוחות הרה גורל. טד אומר "אנחנו", ודון שומע "אני". העובדה שדון לא יכול ו/או לא רוצה להשתנות קיבלה חיזוק נוסף בעלילת המשנה שעסקה בזוגיות שלו עם מייגן. סילביה, המאהבת מהקומה למטה, עסוקה בבן שלה שהגיע לביקור פתע ולכן היא לא יכולה להשאיר לדון מטבע מתחת לשטיח. מכיוון שדון הוא לא בדיוק גבר שמאמין בדחיית סיפוקים, הוא "נאלץ" לשכב עם אשתו החוקית, ששמחה גם לענג אותו בשעת לילה מאוחרת כדי להשכיח ממנו את הצרות בעבודה. בזמן שהחיים של לא מעט אנשים סביבו יוצאים מאיזון – ד"ר רוזן מתפטר מעבודתו, פיט מדגים באופן מילולי למדי את הביטוי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וג'ואן מתפרקת נפשית מול כל המשרד – אצל דון הכל מעולה, תודה ששאלתם. למרות הפיצוץ עם יגואר העסקים פורחים, אשתו לא חושדת בכלום וממשיכה לחכות לו בבית בקומבניזון סקסי, והכי חשוב – הוא חוזר להיות הבוס של תלמידתו הטובה ביותר, פגי.

ואם כבר בפגי עסקינן, אליזבת' מוס שמגלמת אותה מוכיחה בפרק הזה שהיא אחת השחקניות המוכשרות ביותר בקאסט מרשים של שחקנים מצוינים. ההבעה על פניה כאשר היא נכנסת לחדר ומבחינה בדון ראויה לפסלון אמי. הפנטזיה שלה על טד אומנם מודבקת באופן גס ומרושל יחסית (עוד בעיה של העונה הנוכחית, שמשתמשת בטקסט במקום בסאב-טקסט), אבל ההבנה שהיא עומדת לעבוד עם גבר שבו היא חושקת ועם הגבר שהפך אותה למי שהיא עומדת לפרנס לא מעט רגעים מתוחים בפרקים הקרובים.

ראש בראש. טד שואו ודון דרייפר מחליטים לאחד כוחות (צילום מסך: רשת AMC) סצנת הדו-קרב היצירתי בין דון לטד בדטרויט היתה גם היא מסוג הסצנות שהופכות את הצפייה ב"מד מן" למתגמלת. טד הציג קמפיין שמדבר על השברולט החדשה במונחים של הרפתקאה: "זרוק את המפה מהחלון ובוא נצא לדרך" (שזה פחות או יותר המודל העסקי שהוא מציע לדון). דון, לעומתו, משתמש במילת המפתח "פליאה" (wonder). טד מציע פסקול קצבי של שיר פופ, אבל דון מתחיל את הפרסומת שלו במוזיקת ג'אז ומסיים אותה בשורת המחץ: "העתיד הוא משהו שטרם חשבתם עליו" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). באופן מעניין, כל הקמפיינים של דון בעונה הזו מבקשים להפעיל את דימיונם הבלתי-מוגבל של הצופים. הרעיון הוא לפזר רמזים במשך שבוע כדי לגרום להם לדמיין מה לעזאזל זה יכול להיות? מה יכול להיות חדש ומסעיר כל כך עד שקשה לחשוב שהוא אפשרי?

וויינר, בדרכו, מבקש להפעיל את הדימיון שלנו ולגרום לנו לדמיין תרחישים אפשריים במהלך השבוע שעובר בין פרק לפרק. עד כה ניתן היה לחזות במידה זו או אחרת את רוב האירועים בעונה השישית: פירוק הנישואים של פיט, הבגידות של דון, איחודם המחודש של דון ופגי וגם הנטיות האובדניות של דון (שנעלמו כליל בפרק האחרון). אחרי פרקים לא אחידים ברמתם, אפשר רק לקוות שגם שהעתיד של "מד מן" – שכולל בסך הכל עוד עונה וחצי – טומן בחובו דברים שטרם חשבנו עליהם.      

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ