שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חן חדד, עכבר העיר
חן חדד, עכבר העיר

פתיחת עונה חדשה של "מד מן" הפכה מזמן לאירוע תרבותי שלא יורד מהכותרות. פרט לדמויות המורכבות, לדינמיקה המתעתעת ביניהן ולאסתטיקה המרהיבה, "מד מן" חבה את הצלחתה למעטה הסודיות הכבד שיוצר הסדרה, מתיו ויינר, דואג להטיל סביבה. ויינר, שסיפר לא פעם בראיונות על סלידתו מספוילרים, נוקט בגישת "אולד-סקול" לפיה הסודיות מאפשרת לו לשלוט ככל האפשר בחווית הצפייה של הקהל, ולהוביל אותו יד ביד אל הטוויסט שכולם ידברו עליו בבוקר שאחרי.

» מד מן - כל הכתבות והביקורות»  "מה שמעניין הוא רק מה שקורה לדון"» בחירתו של דון דרייפר

גם פרק פתיחת העונה הכפול, ששודר אצלנו אמש (שבת), הסתמך במידה עצומה על הסקרנות סביב הסוף הפתוח של העונה הקודמת, שהסתיים באישה אשר ניגשה לדון בבר ושאלה אותו: "אתה לבד?". בעוד שהשאלה המרכזית סביב "מד מן" לאחר הפינאלה עסקה בשאלה האם דון ישוב לסורו ויבגוד במייגן או ינסה להיות מאושר במחיצתה גם כשהיא תהפוך לאישה קרייריסטית ועצמאית, הפרק החדש הוכיח שמדובר בשאלה גדולה הרבה יותר על מקומו של דון בעולם ועל העמדת הפנים האינסופית שלא מאפשרת לו להיות עצמו (זהירות, ספוילרים!).

האם אתה לבד? סצנת הסיום של העונה הקודמת (צילום מסך: AMC)

בעונה החדשה דון לבד מתמיד. יש לו אמנם אישה אוהבת, קולגות שמעריצים אותו, וכן, גם פילגש חדשה (הלא היא לינדה קרדליני מ"פריקים וגיקים"), אבל הוא כבר לא נמצא בשליטה על המתרחש בחייו. בהמשך ישיר לעונה הקודמת שהתמקדה בתהליך ההזדקנות שלו ובאובדן הקשר עם שנות ה-60 הדינמיות, דון לא מצליח לעמוד בקצב של מייגן הצעירה והאנרגטית. הוא לא מוכן לנסות טעמים חדשים מהאוכל שמוגש להם בהוואי, רחוק מלהתרגש מהרעיון של לעשות סקס מסטול, ויותר מכל - לראשונה בחייו אין לו מילים. הפרסומאי, שמלהטט במילים כמעט באותה וירטואוזיות שהוא מלהטט בנשים שסביבו, שותק במהלך 10 הדקות הראשונות של הפרק (מהלך מודע של ווינר שניסה להעצים את תחושת הפנטזיה והסתפק בוויס-אובר). כמו כן, לאחר שהוא חוזר מהוואי הוא מסכם את החופשה במשפט: "זו הייתה חוויה. אני לא יודע איך להסביר אותה במילים".

תחושת האובדן של דון באה לידי ביטוי גם בעיסוק הכמעט אובססיבי במוות בפרק הראשון, אשר מעניק לסדרה טון אפל מתמיד ומעמיס עליה סמליות יתר. ויינר, שכל כך מאוהב בסמלים ובדימויים שהוא שותל בכל עונה (דון מרגיש מלנכולי, דון כמעט ופוסע לפיר מעלית וכך הלאה), כמעט והטביע את פרק הבכורה בסימבוליזם מפורש סביב נושא המוות. מי שלא הבין את זה בציטוט מ"התופת" של דנטה, יבין זאת הודות למצית של החייל הצעיר (אשר מעלה באוב את מותו הפיזי של דון דרייפר שמת לאחר שהדליק סיגריה עם מצית וגרם לפיצוץ של גז שעולה לו בחייו), או בכל דיאלוג שני בפרק.

העודף בסמליות נובע ממימד נוסף של "מד מן", שהתגבשה במהלך העונות כפאזל שיש לפענח יותר מאשר מסדרה בעלת סיפור קוהרנטי. ב"מד מן" אין נרטיב קלאסי, אלא התמקדות בקיום של גיבוריה בתוך שפע של רמזים וסמלים שמהווים חלק גדול ממוקד המשיכה האינטלקטואלי אליה (קומץ מבקרים אמריקאים אף השווה אותה, לטוב ולרע, ל"אבודים"). כך למשל, לאחר שהעונה הקודמת נחתמה בשאלה "האם אתה לבד?" העונה החדשה נפתחת בתשובה המוחלטת, כן. "באמצע מסע החיים סטיתי מדרך הישר ומצאתי את עצמי לבד בתוך יער אפל", נשמעות מחשבותיו של דון שקורא מ"התופת" שהשאילה לו סיליביה. עוד בעונה הקודמת ההזיה של דון חשפה כי הסיוט הגדול ביותר שלו הוא להיות כלוא בתוך ההרגלים הישנים שלו ולהתמסר שוב ליצריו. כעת הוא נמצא במעין כגן עדן טרופי ומהרהר בגיהנום הקפוא של דנטה, שמתאר תשעה מעגלים בו נענשים החוטאים ש"חיו למען עצמם ועתה איבדו אפילו כל תקווה למות".

שנה חדשה, פילגש חדשה. דון ובני הזוג רוזן (צילום מסך: רשת AMC)

קל לראות באובססיביות של דון כלפי המוות כנתיב לסופו הידוע מראש, שבו דרכו תצטלב סוף סוף עם הדמות הנופלת בכתוביות הפתיחה והוא יתאבד בקפיצה מגורד השחקים (ניתן לראות גם בהתמקדות המצלמה על הצללית שלו כשהוא בוהה בחלון כרמז לכך). אבל, גם אם יחליט לשים קץ לחייו, הדגש הוא על כך שהעיסוק של דון במוות לא נובע מחרדה, אלא מהרעיון שהמוות הוא בדיוק מה שישקיט את החרדות שלו, ישים סוף להעמדת הפנים האינסופית שלו ויעלים את הרוחות מהעבר ששבות לרדוף אותו. "אנשים יעשו הכול כדי לשכך את החרדות שלהם", אומר לו ד"ר רוזן, ודון השיכור, שמתחיל להתאהב ברעיון של המוות שואל את ג'ונסי, "מה ראית כשמתת, האם זה היה כמו שמש טרופית חמה? האם שמעת את האוקיינוס?". הוא גם מתעקש שהאיש הבלתי נראה בקמפיין סוף סוף קיבל את ההזדמנות להשיל את עורו כאשר הגיע לגן עדן. "אולי ככה גן עדן מרגיש", הוא אומר ומצביע על החוף השקט שבאיור. נדמה שיותר משהוא רוצה למות, דון רוצה להיוולד מחדש.

לעומת דון שהוגה בקיצו, רוג'ר מכריז שהדרך היחידה להתמודד עם המוות היא להתעלם ממנו, והוא עושה זאת היטב עד הרגע שבו הוא נשבר לשמע החדשות על מותו של מצחצח הנעליים שלו. גם רוג'ר חסר מנוח ולא מוצא טעם לחיים שבהם הוא פותח דלת אחר דלת ועובר גשר אחר גשר, רק כדי לצאת מהצד השני ולגלות ששום חוויה לא באמת משנה אותו. פרט למימד הסימבולי של הדלתות, עבור רוג'ר מדובר גם על הנסיון לפתוח דלת אל מעבר לגבולות התודעה כפי שעשה בעונה הקודמת כאשר התנסה באל.אס.די, אבל במונולוג שלו עם הפסיכולוג הוא מודה שכל החוויות הללו "הן לא יותר ממטבעות שאתה אוסף בדרך ל-אתה-יודע-לאן". רוג'ר אולי לא מוכן להשתמש באותו הרגע במילה מוות, אבל ההכרה בסופו ההולך וקרב מגיחה ברגע כמעט נטול מודעות כאשר הוא מכריז בהלווית אמו: "זו ההלוויה שלי!".

הצל שלו לא מרפה ממנו. דון מסתכל לחלון (צילום מסך: רשת AMC)

בעוד הגברים ב"מד מן" תקועים במשבר אמצע החיים ואחרים מסתתרים תחת שיער פנים מבדר, הנשים הולכות ומתפתחות ומקבלות החלטות ביחס למקום שלהן בעולם של סוף שנות ה-60. ג'ואן החליטה שלא להגיע להלוויה והוכיחה לרוג'ר שהוא איבד אותה לחלוטין לאחר שהסכים לסרסר אותה, פגי מאמצת כמה מהלכים מדון ומסמנת טריטוריה מרשימה בעולם הפרסום, ובטי מנסה להמציא את עצמה מחדש ולחשוף צד אימהי (לא לבתה סאלי, שהפכה לחדת לשון מתמיד ומכנה אותה בטי במקום אמא). הילדותיות בדמותה של בטי לא נעלמה לשום מקום. מאז ומתמיד היא הסתדרה טוב יותר עם ילדים שאינם שלה (גלן), אבל הפעם היא נמצאת במקום אפל יותר שמתבטא לא רק בפנטזיית האונס הקריפית שהיא מגוללת בפני הנרי אלא גם בצבע השיער החדש.

למרות השינויים והתהיות הקיומיות בחייהם של גיבורי "מד מן", פרק הבכורה העניק תחושה שהסדרה תקועה במקום. רגעים מהותיים בפרק מסתמכים על הניגוד ביניהם לרגעים מהעבר, ובראשם סצנת מקרן השקופיות שהעלתה באוב את סצנת המשפחה המאושרת של דון, וסצנת הבגידה שבסיום שהייתה הפוכה לסצנת הסיום בפרק הראשון של "מד מן" בה הצופים מגלים שלדון יש אישה וילדים, אבל בתוך כל ההקשרים הללו קשה לומר שלמדנו משהו חדש על הדמויות. במובן הזה "מד מן" שומרת על אניגמטיות ביחס לכיוון של העונה, אבל לאור המחאה הגוברת למלחמת וייטנאם, המאבק לשוויון זכויות והרצח של מרטין לותר קינג ג'וניור ורוברט קנדי, אין ספק ששנת 1968 לא תשאיר את גיבורי הסדרה באותו המקום לאורך זמן רב."מד מן", ימי שבת ב-22:10, HOT3

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ