ניר גורלי, עכבר העיר אונליין

הפרק של רד בנד עם מתיסיהו, מוצלח ככל שהיה, הדגים יותר מכל את הבעייתיות בשיווק הסדרה. הנחת היסוד שהדרך היחידה שהקהל הישראלי יסכים "לאכול" אותה היא בשילוב סלבס. כשתסריטאי הפרק הגו מלכתחילה את הרעיון שרד יצפה לבואו של חברו הותיק מת'יו מילר המופרע, הם בודאי חייכו מעונג לנוכח פרצופו המופתע כשיראה שמדובר בגבר מזוקן וחסידי. הם בטוח היו מבסוטים אם גם הקהל, שבטח לא מכיר את השם "מת'יו מילר", היה מגלה שמדובר בלא אחר מאשר "מתיסיהו". » רד בנד: כל הביקורות

אבל התענוג הזה נמנע מהתסריטאים, והבדיחה המוצלחת נמנעה מאיתנו. ככה זה כשהפאנצ' שלה נאמר עוד בשלבי הפרומואים לעליית העונה. האם מפיקי ויחצני הסדרה באמת חושבים שלא היינו רואים אותה אם לא היו בה "מפורסמים"? נכון ששילוב המוזיקאים הוא חלק אינטגרלי, ונכון שלא פורטיס ולא מתיסיהו נחשבים לסלבס שהיו מקבלים במה ראויה בתוכניות אחרות, אבל לא היינו מתנגדים, לפחות פעם אחת, לראות פרק מבלי לדעת מי יצוץ במהלכו.

מתיסיהו מגלה לרד את נפלאות המזוזה. "רד בנד":

את הבקשות האלו אולי יפנימו בעונה הבאה, ואולי רק כשתימכר לחו"ל. ולמה לא בעצם? רד ממילא מדבר אנגלית שוטפת, פנצ'ו ולפטי יקבלו חיזוק בגזרת החיוניות אם הזרות הגמלונית שלהם תקבל משנה תוקף, והבובות הרי לא צפויות להזדקן מעונה לעונה. כולי תקווה שהפרק עם מתיסיהו, אמן בינלאומי ולא ישראלי כמו שאר האורחים עד כה, ישמש כרטיס ביקור עבור הצוות המוצלח. אין סיבה אמיתית שלא נראה את רד מבצע דואטים עם מיק ג'אגר או ברוס ספרינגסטין בעתיד. הרי מכרנו את רמזור.מחווה של אהבה

אם אכן יהיה זה כרטיס ביקור, הוא ודאי יוכיח לגויים רבים שמדינת ישראל אינה כולה חסידית כמו מתיסיהו. למעשה היא יותר בורה וחשדנית כמו רד, שזיהה את ידידו כחבר בכת האיימיש, מורמוני ודב נמלים, לפני שתפס אותו כיהודי. רבים מהצופים גם אולי היו מופתעים לגלות שהמקום שבו שומרים את המפתח ספייר נקרא בעצם "מזוזה". המזוזה הזו הצילה את רד מנפילת פסנתר (נונסנס תסריטאי קלאסי ומדויק), ובזכותה הבובה שאין לה אלוהים, גילתה אותו לראשונה. בשיא הפרק, רד מחליט למול את עצמו כאות לאהבתו לאל, כי הרי "אין דרך טובה יותר להגיד אני אוהב אותך מאשר לבצע ברית מילה מסורתית". בסופו של דבר בבחירה בין אלוהים לאיברו, רד עושה את הבחירה הצפויה.הסדרה הפגינה אומץ רב בעצם ההשוואה בין האל לאיבר, קצת פחות בשורה התחתונה, כשאמרה: אנחנו בוחרים באיבר אך מכירים בכך שהאל לא יאהב את זה. הבחירה במתיסיהו כדמות המניעה פרק שהתעסק בדת ואמונה היא כמובן מבורכת (וצפויה), אבל אומץ אמיתי היה מופגן לו היה מתגייס למשימה אביתר בנאי למשל. זו לא חוכמה להתעסק בנושאים בוערים כשמדובר בבובות או באורחים מחו"ל, היינו שמחים לראות הומור עצמי גם בקרב חסידים מקומיים. הביצוע המוזיקלי לא היה מרגש במיוחד. השיר I Shall Be Released של בוב דילן, אמנם שודר בתאום מושלם עם ההודעה על הגעתו של דילן לארץ, אבל נשמע די אוורירי. בעצם כל שיר בגרסת רגאיי היה נשמע ככה, כך שזה כנראה מלכתחילה ידבר רק לחסידי הז'אנר. דווקא מתיסיהו עצמו כשחקן, התגלה כטיפוס חינני ומלא הומור עצמי. כשחושבים על זה הרי אין סיבה שנחשוב שהוא יהיה פחות שנון מיהודית רביץ למשל, אבל ככה זה כנראה. דעות קדומות של חילונים כלפי דובי נמלים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ