שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זיו יצחקי, עכבר העיר
זיו יצחקי, עכבר העיר

אחרי שהפכו את הפוליטיקאים לאינפנטילים, את החיילים לילדים רכים, את האמנים לחיות בשבי הריאליטי ואת הבדרנים לפוליטיקאים לא נותר יותר אל מי לשאת עיניים. אין מילה אחת שיוצאת מהפה של כל המצוינים לעיל שלא תתקבל במשיכת כתפיים, בספקנות או בציניות. הפוליטיקאי יעבור צד, החיילים כבר מזמן לא תמיד צודקים, הבדרנים מעייפים והאמנים ימכרו את מרכולתם כמוזיקת רקע למכירת קוטג' או ביטוח חיים. אז נשארו הילדים, טאבולות ראסות צחות, שבהתאם להפרעה הדו קוטבית של ערוץ 2 מוצגים בפריים טיים רק באחד משני מצבי קצה. או כמפלצות בלתי נסבלות ושתלטניות המאיימות על קיום המשפחה ב"סופר נני", או כמלאכים בעלי קול פעמונים אשר מצליחים לאחות בשירת הזמיר שלהם ב"בית הספר למוסיקה" כל שבר. » בית ספר למוזיקה - כל הכתבות והביקורות» אגם בוחבוט ומשה פרץ מתכננים שיר משותף»מופע היחיד של קרן פלסמשוחררים מהצורך לגאול את אדמת המולדת, להגן על גבולותיה ולקומם את צור וישראל וגואלו אפשר היה לצפות שיתנו לילדים האלה להיות ילדים. אולי הם חשבו שהם הצטרפו לתחרות שירה שמתעקשת לקרוא לעצמה בית ספר, אך למעשה תפקידם הוא לשמש כעוד כלי במסע ההשתלטות של קשת על הישראליות. הצורך האובססיבי של קשת שלה להלאים כל פינה נידחת של סגנון בידור סביר לחלוטין, העמיס על כתפיהם השבריריות של הילדים את משא כל הפרויקט הציוני במאה פלוס השנים האחרונות. כך מוצאים את עצמם ילדים מתחת לגיל עשר שרים על "אליפלט" ועל "היו לילות". במקום שהמבוגרים בחבורה יגידו שאולי יותר מתאים בגיל הזה לשיר על הבובה זהבה, מבקש יהורם גאון בן השבעים פלוס ממבצעת השיר בת התשע של "היו לילות" להביע אהבה בעיניים כמו אישה מאוהבת. בחסות הציונים שנעים בין מצוין מינוס לטוב מאוד פלוס (מישהו יודע מה ההבדל?) נמשכת האינדוקטרינציה שגם גדעון סער וגם שי פירון היו חותמים עליה בחדווה.

"ים של דמעות" רודף את "יש בי אהבה" עד שמגיעה רביעיית כלי מיתר ומלווה עוד ילדה ששרה על שדות שסמרו מאימה ומדם. הכל מתמזג לטשטוש הגבולות, שהצליח לשכלל ערוץ 2 בכישרון כה רב לאורך השנים בין מה שראוי שילדים ישמעו או יהגו לבין המבוגרים שמתמוגגים מהם. את תמונת הניצחון תשדר קשת בערב יום העצמאות כשהילדים הנחמדים יככבו במשדר המרכזי החגיגי, כבוד שהיה שמור פעם רק לבסיסי צה"ל. וכיוון שהפטריוטיות היא מפלטו של הנבל, כוונותיו האמיתיות מתגלות כשהשירים אינם לאומיים או באים מגזרת שירי הכפיים. אין דרך בעולם לגרום לשיר "אלה" של דפנה ערמוני  להישמע טוב מגרונה של מישהי שטרם חצתה את גיל 18.  אז מתגלה בית הספר כמקום שבא לקחת מתלמידיו יותר ממה שהוא מעוניין להעניק להם.

בשאר התחומים מתנהלת "בית הספר למוסיקה" לפי כל ספרי החוקים של הריאליטי. כמו אצל המבוגרים, גם הילדים נדרשים למלא דו"ח מפורט על רגשותיהם משל היו סקאזי ודנה ספקטור. גם בפיהם מושמות מילים על תהליך, תחושות ורגשות כמו אצל דודיהם משאר תכניות הריאליטי. וכמו אצל המבוגרים, המצלמה לא מניחה להם לרגע ולא מאפשרת להם רגע פרטי משלהם. האם כמו מקביליהם הבוגרים הם יסבלו מאנטי קליימקס קשה לאחר תום העונה והצמצום הטבעי בחשיפה ובעניין בהם? לאן עוד נשאר לשאוף אחרי שמתי כספי ויהורם גאון משבחים ומהללים אותך? או אולי דווקא בעידן שלנו שבו כל אחד מהמורים יכול להיות חבר שלהם בפייסבוק, הפסגה כבר לא כזאת גבוהה והמדרון כבר אינו כה תלול. ימים יגידו, או אולי שהילדים יגידו כשידוג אותם מלהק נמרץ בעוד עשר שנים למה שלא יהיה הזן הבא של הריאליטי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ